הבשורה על-פי יהודה / עמוס עוז
עתליה היא הגיבורה הראשית, של הרומן היפיפה הזה. עתליה אברבנאל הדמות הראשית המסקרנת המושכת אותנו בכוח אישיותה פנימה לתוך הרומן, איננה עתליה הראשונה. קדמה לה עתליה מלכת יהודה. מילים רבות נכתבו על המלכה עתליה, מחזות נכתבו על דמותה, והיא אף הציתה את דמיונם של גברים ונשים לכל אורך ההיסטוריה.
והנה בחורף של 1959 מפציעה לפנינו עתליה נוספת, וכבר מן המפגש הראשון ברור לנו שלפנינו ניצבת מלכה. התנהגותה אישיותה הופעתה כולם מצביעים על כך
הסיפור עצמו מתרחש במסגרת זמן של שלושה חודשים. השנה היא 1959, שמואל אש הוא סטודנט שעסוק בעבודת מחקר על דמותו של ישו בעיני היהודים. אולם פשיטת הרגל של הוריו ששוב אינם יכולים לממן אותו, חברתו שעוזבת אותו על מנת להתאחד עם בן זוגה הקודם מומחה לאגירת מי גשמים והחוג להתחדשות סוציאליסטית שבו היה חבר אשר נקלע למשבר ולפירוק כל אלו גורמים לשמואל לעשות מעשה ולעזוב את לימודיו. הוא חושב לסע דרומה לעיר החדשה אשר מוקמת במצפה רמון, למצוא שם איזו שהיא עבודת שמירה ובזמן הנותר להרהר, אולם בזמן שהוא תולה מודעות למכירת מעט חפציו, הוא נתקל במודעתה של עתליה המחפשת איש שיחה לבן שבעים משכיל ונכה.
המודעה הזו מפתה את שמואל והוא נענה לה, בבית שבקצה ירושלים הוא פוגש ראשית את גרשום ואלד, והדבר שהכי בולט לעיניו של שמואל הוא כיעורו של האיש. אחרי זמן מה מגיעה עתליה לחדר, וברגע הזה, נפל הפור, שמואל גם אם אינו יודע זאת עדין הוא לגמרי שבוי בקסמה של האשה המיוחדת הזאת.
רובה של העלילה מתרחשת בתוך הבית, לא רק החיים הם חלק מהסיפור גם למתים מקום מכובד ורב בעלילה. המתים כדרכם של מתים קרובם ויקרים, נוכחים ומניעים את הסיפור.
לא רק המתים מהעת הזאת, נוכחים כאן בעלילה אף למתים קדומים יש מקום רב. הבית שבקצה ירושלים, אהבתו של שמואל לאשה החזקה הזו, והזמן הרב ששמואל מבלה עם גרשום כל אלו מחזירים את שמואל לעבודת המחקר אשר החליט לזנוח. הוא טווה עבורנו את סיפורו של יהודה, איש קריות, יהודה תלמידו של ישו, כנראה אחד מבני האנוש המושמצים ביותר. שמואל מחייה אותו מחדש משרטט לנו את שנתו האחרונה, את אישיותו את תפקידו ואת אהבתו העזה לישו. כל השנאה אליו כל ההשמצות כולם מקורן בטעות, מסביר לנו שמואל, הרי יהודה היה מעריצו הגדול ביותר של ישו, ויותר משהעריץ אותו אהב אותו אהבת נפש. שמואל מחייה את דמותו של יהודה ואף אל מול עיננו קורמת עור וחיות הרחבה בה מוצג ישו צלוב כשמשני צדדיו שני הצלובים הנוספים, יחד עם יהודה ואימו של ישו אנו עומדים שם ברחבה ורואים איך טיפות החיים האחרונות אט אט בקצב איטי ומעורר רחמים נוטשות את ישו האיש הפלאי.
נדמה לי כי התיאור הזה של הרחבה הזאת בערבו של יום בעיר ירושלים הוא אחד התיאורים הכי מלאי חיות הכי יפים ועוצרי נשימה שנכתבו בעת האחרונה.
דמות מרכזית נוספת ברומן הזה היא דמותו של אביה של עתליה. האיש ודעותיו ואישיותו הם נושא לעוד רומן שלם, אביה של עתליה הוא המטיף בשער, הוא האיש הגוער הדורש המבקש המנסה בכל כוחותיו להאיר באור התבונה ולהסביר שככה זה לא ילך, ככה לא נוכל לחיות כאן במדינה הזאת. צריך לעשות את זה אחרת. ודבריו הם הדהוד חזק וברור לשאריות השמאל שאולי אולי עוד נשארו כאן.
בוגד הם קראו לו לאביה של עתליה – בוגד.
שמואל, עתליה היפה החכמה המקסימה, גרשום הם הגיבורים החיים של הרומן. והיחסים בניהם מעניינים מסקרנים. יפים.
זהו אחד הספרים הכי יפים שקראתי בעת האחרונה
כדאי מאוד לקרוא.
