אחד הנושאים השנויים במחלוקת שבו דנים בימים אלו בכנסת הוא "חזקת הגיל-הרך".
"חזקת הגיל-הרך"
חזקת הגיל-הרך קובעת כי במידה וההורים מתגרשים ולא מגיעים להסכם בנוגע למשמורת על הילדים,יעברו באופן אוטומטי הילדים עד גיל שש לחזקת האם .
נשאלת השאלה: למה נקבע מלכתחילה הסדר זה?
ההערכה היא שמדובר בתפיסה תרבותית לפיה תפקיד האם הנו לגדל את הילד ולהעניק לו חינוך וערכים ,אך היא לא מונעת מהאב לראות את ילדו כמה פעמים שיחפץ בכך.
חשוב לציין, כי אם הזוגות המתגרשים מגיעים להסדר משמורת על הילדים ,"חזקת הגיל-הרך" בטלה ומבוטלת.
בשנים האחרונות חל שינוי לרעה,כאשר נשים הנמצאות בסכסוך עם בני-זוגם מנצלות את החוק לתועלתן הפרטית, כדי להרחיק את הגבר מהילד בתואנות שונות ומשונות (הן אינן עמדות למשפט כאשר מדובר בתלונה כוזבת ,ואינן נדרשות לפצות את בן-זוגן לשעבר בעוון העוול שנגרם לו).
עמדות שני הצדדים בנוגע לחוק
ארגוני הנשים מודעות לכך שצריך לשנות חוק מיושן זה ,אך הן אינן מציעות חלופה הוגנת לכך .
ארגוני הגברים טוענים שהנשים מעוניינות להנציח את השיטה ,ומתעלמות מכך שבשנים האחרונות הגברים עברו שינוי (הם הפכו מגברים מאצ'ואיסטים לגברים ניומניסטים) ,והם כשירים לגדל את הילד במשותף עם האישה ,וכן ,הם מעוניינות שהגברים בלבד ישלמו מזונות לילדים עד גיל 18 ללא שום קשר למצבם הכלכלי.
הפתרון המוצע ע"י קיש וגמליאל
ח"כ יואב קיש ,והשרה גילה גמליאל מציעים חלופה ל"חזקת הגיל הרך" בדמות משמורת משותפת.
כלומר: שני בני-הזוג (לא משנה מה מצבם המשפחתי) יגדלו את הילד בצוותא .
הסיבה שהצעת החוק הזו תקועה בכנסת היא בכך שארגוני הנשים טוענות שהצעת החוק אינה מציעה פתרון לבעיה הסבוכה.
עמדות הצדדים לסוגיה זו
מיותר לציין שהנשים מתנגדות להסדר זה בטענה שהוא לא תואם את "טובת הילד", וכן, הן טוענות שהגברים ינצלו הסדר זה לרעה בכך שהם ינתקו כל קשר עם הילד.
הנשים תומכו בשיטה המכונה "חזקת ההורה המטפל" ,בו הן רואות הסדר שוויוני לכל דבר ,אשר אינו מפלה אף-אחד מזוג-ההורים.
שיטה זו טוענת כי המשמורת להוריה על ילד עד גיל שש תקבע על-פי המצב המשפחתי שהיה עד שנתיים מתחילת תהליך הפרידה.
כלומר: ההורה הדומיננטי יהיה זה שיגדל את הילד .
משיחות שהיו לי עם גברים רבים,הם דווקא הראו נכונות לגדל את ילדיהם ,והם טענו שהנשים מונעות זאת מהם (דבר אשר בא לידי ביטוי בסדרת כתבות ששודרה בתכנית "מבט שני" בערוץ הראשון).
קביעת תשלום המזונות
לכאורה נראה שאין הבדל בין משמורת משותפת לתשלום מזונות.
ועדת שיפמן קבעה כי כי במצב בו זוג-ההורים לא מצליח להגיע להסדר בעניין המזונות, ייקבע סכום המזונות בהתאם למשמורת של ההורה המטפל.
כלומר: האב ישלם מזונות לפי כמות הזמן בה שוהה הילד אצלו.
זוהי הנחה שגויה ,מאחר שגם אם מתנהלת "משמורת משותפת", הורה אחד אחראי יותר על תחזוקת הילד מההורה האחר.
טענות הצדדים לסוגיה זו
ארגוני הגברים טוענים שהנשים מעוניינות לקבל "משמורת מלאה" על הילד כדי שהאב ישלם יותר מזונות.
ארגוני הנשים כופרות בטענה זו שהגברים הם אלו שנוטשים את הספינה כאשר יש משבר.
הפתרון לבעיה זו
אין ספק שצריך להוביל למהלך של "הורות שוויונית" כאשר שני הצדדים יוצאים נשכרים מהמלך, אך באם הדבר לא מסתייע צריך אולי לאמץ את חזקת ההורה המטפל" כאשר גם ההורה השני מעורב בגידולו של הילד.