לאורך חיינו אנחנו תוהים מפעם לפעם האם אנחנו עושים את הדבר נכון. כשעובדת שסייעתי לה לאחרונה פנתה אלי בהתרגשות ואמרה לי "את מלאך", הבנתי שוב שאני נמצאת במקום בו אני רוצה להיות.
נעים להכיר, אני תמר סעיד, בת 58, ילידת יבנה, גרושה + ילדה מדהימה, "נשואה" לעבודה שלי בהסתדרות, עבודה שכולה שירות ותרומה לחברה.
תמיד ידעתי שחיידק ההדרכה דבק בי, ואפשר לומר שאת חיי ההדרכה התחלתי כבר בגיל 13 בצופים, בנוער העובד והלומד וגם בשירותי הצבאי הייתי "נחלאווית". לאחר הצבא התחלתי לימודי הדרכה בלתי פורמלית ובמקביל עבדתי כרכזת מקומות עבודה בתנועת הנוער העובד והלומד הדרכתי נערים ונערות העובדים ולומדים במפעלים התעשייתיים "ארגמן" ו"אורמת טורבינות", ביבנה.
בשנת 1995 התחלתי לעבוד כמזכירת איגוד מקצועי בהסתדרות ביבנה, ותחת אחריותי היו נושאים רבים. ב-2008 עברתי למרחב רחובות בתפקיד מזכירת מעו"ף. עבודתי הינה מול סקטורים רבים כגון רשויות, מועצות מקומיות ואזוריות וחברות עירוניות. זו עבודה הדורשת שילוב של מקצועיות יחסי אנוש ומסירות רבה לעובדים.
אנחנו, מזכירי האיגוד המקצועי, משמשים כ"אנשי השטח" של ההסתדרות – אלה שנמצאים בפועל בקשר שוטף עם כל העובדים והוועדים המיוצגים על ידי הארגון, מטרתנו לאגד מקומות עבודה חדשים ולצרפם להסתדרות וזאת על ידי חתימה על הסכמים קיבוציים והקמת וועדים חדשים, הדרכתם וליוויים, לתת מענה לבעיות פרטניות של עובדים אל מול המעסיקים, להכריז סכסוכי עבודה, ללוות לבתי המשפט – והכל בכדי לדאוג לזכויות ולרווחת העובד.
לא מעט שנות ניסיון מאחוריי ולכן תרשו לי לתת לכן עצה בנות: שימו לכן אתגרים ותעמדו בהן. אחת המטרות החשובות בעיניי היא הקמת ועדים חדשים וצירוף העובדים להסתדרות, מתוך ההבנה שכל עובד צריך אבא ואמא גם במקום העבודה שלו, לצד ההנהלה. אני גאה לומר שבזכות האמונה וראיית העבד במרכז, בימים אלו נחתמים הסכמי עבודה לאלפי עובדים שהושגו באמצעות עמל רב והשקעה גדולה. אין אצלי דבר כזה "לא", והאתגר האישי שלי הוא להפוך את הבלתי אפשרי לאפשרי.
לאחרונה הגיעה אליי אם שכולה, אשר בקשה שהגישה לוועדת חריגים בדבר דחיית גיל פרישה מעבודתה, לא התקבלה. למי שאינו בקיא, אציין שהחל מ-1.1.18, עובד שילדו נפטר ושהגיע לגיל 67 ועומד בתנאי הזכאות, יהיה רשאי להמשיך בעבודתו עד גיל 71 – והמעסיק אינו יכול לחייבו לפרוש בגיל פרישה. לצערי, העירייה בה הועסקה העובדת החליטה לא לכבד חוק זה. אני, כאדם ששמה את העובד במרכז, חשוב לי לתת את המענה, הסיוע והתמיכה, ולשמש כאוזן הקשבת כשאף אחר לא מקשיב.
החלטתי להתייצב למשימה כמו חיילת בקרב. לאן ולמי לא הגעתי? פניתי לכל אדם וגורם רלוונטי כזה או אחר, שרים ויועצים משפטיים, בדקתי, חקרתי ולא התייאשתי עד שהמשימה בוצעה בהצלחה, ובזכות מאמצים אלו העובדת ממשיכה בעבודתה. אינני מכירה דרך אחרת מלבד לסייע לה באמונה שלמה. כך גדלתי וכך לימדו אותי.
ועדיין, מדי פעם אני פוגשת אנשים מהעבר הרחוק כמדריכה שניגשים אליי ואומרים שהדוגמא האישית, היחס והקניית הערכים שקיבלו ממני מלווים אותם עד היום כבוגרים והורים, ושתמיד אהיה להם דמות להערכה ולהערצה.
אז זכיתי לתת ולהעניק. יש לנו צוות נהדר ומקצועי, ואני מודה לאל שנפל בחלקי לקחת חלק בעשייה ענפה יחד עם חבריי לעבודה במרחב. בייחוד חשוב לי לציין את יו"ר המרחב עודד עמרם, שברגישותו בחוכמתו וביחסי האנוש המעולים שלו משרה אווירה טובה התורמת להצלחת עבודת המרחב. אני כל כך אוהבת את העבודה שלי, אני טובה בה, אני יודעת איך לדבר עם אנשים, אני לא מוותרת. אני לומדת מדי יום דברים חדשים, ואני מאמינה שיום בו אתה לא רוכש ידע וכלים חדשים זהו יום מבוזבז.
החזון שלי? שהעובד יהיה מרוצה במקום העבודה, שיקבל את מה שמגיע לו. שיבוא עם חיוך לעבודה, עם אנרגיות גבוהות ומוטיבציה לעשות טוב, לו ולסביבתו.
שלכן ושלכם, תמר סעיד
