משמרת הלילה הסתיימה ,אני עייפה ומשתוקקת לשינה, משמרת היתה עמוסה ורבויה. היום קיבלתי מחמאה מאחת המאושפזות ,התרגשתי ומילים חיממו לי את הלב. מאידך מילים יכולות לפגוע ולפצוע אלא החוויות שחוויתי בילדותי ,לא האמתי שיום אחד המילים פגועות והפצועות יהפכו למילים חמות ואוהדות.
אני פוסעת מסדרון בית החולים ,גאה במה שאני ,ובמה שהפכתי להיות, פוגשת את רופא שהייתי איתו במשמרת שהמחמיא על העבודתי הטובה שביצעתי בחדר ניתוח. אני כולי סמוקה מאושר.
אני יוצאת מהמסדרון לכיוון הרכב ,עוברת דרך השומר שנוהג לשאול לשלומי מדי יום ,לפעמים גם מתפתחת שיחה ,היום לא הייתי בנויה לכך, העייפות מהמשמרת צימצמה את יכולות הורבליות שלי. ניגשת לקיוסק ממול קונה ממתק כדי לעורר ,ולהמתיק לי את היום ,וממשיכה אל הרכב חוצה את החניה רואה זוג כשהיא קורעת ללדת ואני מביטה בהם,האם לשאר או להמשיך ? רואה שהם הסתדרו בסופו של דבר. פותחת את התיק ומוציאה את המפתחות לרכב ,מתיישבת בפנים ומפעילה את השיר שתמיד גורם לי התרגשות ,ודמעות "אין בעולם אהבה כמו אהבה של אמא…" ונוסעת אל המקום שקראתי לו בית.
הדירה שלי ששכרתי בכרמל בחיפה,בהר שרואים את הים ,ככה מעל כולם. ההורים שלי גרים בעכו משפחה נורמטיבית ,אבא קבלן בנין, ואמא עקרת בית. יש לי שלוש אחיות ואני הקטנה נולדתי כמוחמד. משפחה שמחה כל כך היתה הילולה ומשקאות במשך 3 ימים. אין גאווה גדולה לאחר שלוש בנות נולד בן ,אני הייתי מפונק כל מה שהשתוקקתי אליו קיבלתי ,אבל משהו בפנים לא הרגיש לי שלם. שאר הילדים היו משחקים בכדורגל הייתי בורח ויושב ליד אמא ולומד בישולים ,מתעניין בחומרים שהיא משתמשת, אוהב לשחק עם הבובות של האחיות שלי לסרק ולהלביש אותן, אפילו למדתי לסרוג עם שתי מסרגות. הילדים בשכונה צחקו עלי , היו מכנים אותי בשמות ולועגים לי. אבא תמיד הגן עלי ותמך בי ,אבל יחד עם זה עדין הרגיש שמשהו לא כל כך טוב. ביום הולדת שלי השמיני אבא שאל אותי "מה תרצה ליום ההולדת?" מה שרציתי באמת ,אם הייתי אומר לו קרוב לוודאי היה משתגע, אז אמרתי משהו בנלי, שהילדים בשכונה דיברו עליו "אני רוצה חליפה כמו של מסי" אבא קרן מאושר ואמר לאמא "תראי איזה ילד נהדר,אמרתי לך שמוחמד הוא גבר גבר".
אמא הביטה בי ,וידעה בדיוק מה אני מרגיש ,ואיך אני חש באותו הרגע ,היה בה את החוכמה שרק לאמהות יש ,ואת האנטילגנציה לדעת להקשיב ללא מילים. היא חייכה לאבא שלי כאלו אישרה את מה שאמר ,ונתנה לי חיבוק אמהי. אני ידעתי תמיד שיש לי על מי לסמוך.
התחושה בפנימית שלי תמיד הידהדה בי "מה לא בסדר איתי?" אך אמא דאגה לעטוף אותי באהבה.
כדי לחפות על רגשות הפנימיים המבולבלים ומוזרים שחוויתי השקעתי מאוד בלימודים ,ובכיתה ח' שסיימתי את היסודי קיבלתי תעודת הצטיינות מבית הספר. הגאווה בבית היתה עצומה , בבית אצלנו אני היחיד שקיבלתי תעודה כזאת. אבא היה בשיא הגאווה ,ואמא הכינה ארוחת מלכים עם תבשלים מיוחדים שאנחנו בד"כ אוכלים אחרי צום הרמדאן. כל המשפחה הוזמנה לארוע ,אבא שלי ישב בכסא המפואר ,וקרא לי לשבת לידו. הייתי קצת נבוך מהארוע אני לא רגיל להיות במרכז העניינים ,אבל אבא התעקש והחליט שהגיע הזמן שאהיה גבר ואשב עם הגברים. אז ישבתי והקשבתי לשיחה בין אבא שלי והדוד הם דיברו על כל מני דברים ,אבא שיתף אותו שהוא רוצה להעניק לי מתנה שווה ואז וסיפר לו דוד שלי שברלין מדהימה ,חבר שלו נסע לשם עם המשפחה, זה יכול להיות אחלה טיול משפחתי, לקראת התיכון. אבא שלי מאוד התלהב מהנושא החלטנו כמשפחה לנסוע לטיול לברלין אבא כבר קבע הכל וסגר את דיל. אנחנו מעולם לא ביקרנו בחו"ל ,מבחינתי זאת היתה פעם ראשונה שיצאתי את גבולות הארץ.
נסענו במונית של סלח ,אח של אמא שלי, לכיוון שדה"ת סלח כל הדרך דיבר על מקומות שהוא ביקר בהם ,וכמה ישראל יפה ,ואז הוסיף בנימה מזלזלת כל מני דעות שובנסטיות ,שפעם לא ידעתי שקוראים להם כך, על נשים יהודים ועוד כל מני מגזרים שלא דומים לשלנו,השתדלתי לשים אוזניות כדי שלא אשמע אותו ,ואוכל להתרכז בדרך המהממת עברנו ואת הים ואת ת"א . אמא אמרה שפעם היינו נוסעים בדרך הזאת ,אבל אני לא ממש זכרתי ,אבל הבטתי בדרך כאלו שאני רוצה לזכור ,משהו בי ביקש לנסוע לבד. הגענו לשדה"ת בדקו אותנו הרבה פעמים ,ושאלו המון שאלות אבא כמעט איבד את הסבלנות ,אבל אמא החזיקה אותו די חזק ביד ,והרגיעה אותו ,שמתי לב לכימיה ולרגש שאמא תומכת בו לאורך כל הזמן,אני חושב שאני מעריץ אותה על כך. בתחילה לא הבנתי למה לנו עושים את בדיקות המחמירות האלה, ואז נזכרתי בסלח והכל התחבר לי פתאום.
סיימנו את המבדקים ,קיבלנו את הכרטיסים, המתנו לעליה למטוס. אני עומד מול החלון ומביט בכל המטוסים,מטוסים קטנים וגדולים התאמנתי בקריאה באנגלית של כל החברות שרשומות שם. אף פעם לא ראיתי כל כך הרבה מטוסים, לפתע נעמדה לידי אישה מאוד מוזרה היו עליה המון צבעים….
המשך יבוא….
האישה שבתוכי
