כשסבא בא לעשות על הילה בייביסיטר הוא סיפר לה כהרגלו, סיפור משלו לפני השינה. הוא סיפר לה הפעם את סיפורו של אדון אלמליח מהשכונה.
אדון אלמליח הוא איש חביב ושמח, קצת שמנמן ומעט מקריח. הוא מאוד אוהב אבטיחים, ולכן בכל קיץ הוא בונה על הגבעה סוכה גדולה ובה ערימת אבטיחים למכירה. הוא היחיד מבין מוכרי האבטיחים שמחלק לילדים ארטיק אבטיח בחינם, לכן כל ילדי השכונה נוהרים לסוכתו.
כך גם הילה רצתה ללכת לבקר בסוכתו של אדון אלמליח. כשהגיע הקיץ סבה לקח אותה לקנות אבטיח. הילה היתה נרגשת ומאושרת. היא קבלה, כמו כל הילדים, ארטיק מאבטיח, אכלה אותו במהירות ומיד בקשה עוד אחד ועוד אחד.
סבה של הילה, שראה שהילה כה אהבה את האבטיח, קנה אבטיח גדול, ש"תפס" את כל המקרר. פירות נמעכו, חלקם הצטופפו, והמצב במקרר היה עגום. אחר הצהרים סבא ניסה לפרוס מהאבטיח ארטיק אבטיח, אך לא הצליח. סבתא הפתיעה והכינה מהאבטיח מיץ קר ומרגיע.
כשהיא לוגמת ממיץ האבטיח, הילה בקשה מסבא, שיקנו בשבוע הבא גם אבטיח וגם ענבים. דיירי המקרר געשו ונרעשו. הם לא רצו להיזרק לפח.
כך סבא למד, שאם צפוף במקרר, הרוב מתקלקל. אם קונים במידה, לא זורקים לאשפה.
וכך, בפעם הבאה שסבא הלך עם הילה לסוכה של אדון אלמליח על הגבעה, הוא קנה רק אבטיח קטן וכמה אשכולות ענבים בלי גרעינים. וכשהילה בקשה שסבא יקנה גם מלון, הוא אמר: "צריך לבחור, אבטיח או מלון".
הילה בחרה באבטיח וקבלה ארטיק מאדון אלמליח. היא היתה מאושרת, ולכולם היה שמח!
סבא והילה, לומדים לקנות במידה. גם אם מאוד אוהבים משהו. בעידן השפע שאנו חיים בו, הילדים רגילים שההורים והסבים קונים עוד ועוד מצרכים מפנקים. אבל יחד עם זאת, חשוב ללמוד,שכמו שהורינו תמיד נהגו לומר- לא זורקים אוכל.וכשצפוף במקרר, הרוב מתקלקל. אם קונים במידה, לא זורקים לאשפה. באמצעות האנשה של המוצרים במקרר, הילד יכול להזדהות איתם ולכן באמת לא לרצות "לזרוק" אותם לאשפה.
"האבטיח של אדון אלמליח" הוא ספרה החמישי של רותי שקד. קדמו לו הספרים "סבא ואני", "מסיבת ההפתעות", "פיצי קפיצי" ו"גורים של אף אחד".
מאחלת לכם ולילדכם קריאה מהנה!
XOXO
אחת שיודעת 😉
