לפני תקופה לא קצרה התגרשתי. אפשר לומר שהיום אני גרושה באושר,
עברנו תקופה לא פשוטה אני , גרושי והילדים,
ואני נוטה לחשוב שכולנו עכשיו במצב טוב. יש לי יחסים מצוינים עם אבי ילדיי,
ילדים שמחים כך נדמה, ואני עצמי בטוחה שהמהלך היה נכון, ולכן שלמה איתו ועם המצב החדש במלואו.
אז, כן, לאחר תקופה מסוימת של לבד, מגיע הרגע של מחשבות על להתחיל לצאת שוב.
מודה שהתחבאתי בתוך קונכיה עד לא מזמן
ובעקבות שיחה שהפכה את צורת החשיבה שלי החלטתי שזהו, גם אני רוצה לצאת, לבלות וכן, להכיר מחדש.
ובאמת, היום הזה הגיע, לאחר הרבה מאד פרגונים של בחורים שפתאום שמתי לב לקיומם,
עם מילים חמות ובוסט חביב לאגו (זה תמיד טוב, לא?)
אז זהו, שלא… זה מאד מאד מביך אותי.
פעם, כשהייתי שמנה, המקסימום שמישהו אמר לי היה "איזה פנים יפות יש לך.
לפעמים גם אמרו לי שאני סקסית.
אבל , גם הייתי אשה נשואה, וגם , טוב, פנים יפות ומחמאה בקטנה פעם בחצי שנה זה באמת ..בקטנה.
כשהחלטתי לצאת לעולם הרחב, הפידבק שקיבלתי היה מדהים בעוצמתו.
רבאק, אני בת 43 אוטוטו.. ולא שדאני מ רגשיה זקנה או משהו, ממש ממש ממש לא,
אבל בחיי שלא ציפיתי.
והתגובות האלה הביכו אותי. הממו אותי והחזירו אותי למעגל המחשבה הבלתי נגמר…הנה עוד הפתעה שצריך להתמודד איתה.
והפתעה עוד יותר גדולה (לא באמת, כי ידעתי)- אני לא יודעת איך מתמודדים עם המבוכה הזאת…….
אני מניחה שהחלטתי בתור התחלה להתרגל לענין. לנסות ליהנות ממנו אפילו. מהחיזור הזה.
לא פשוט, ואני לא יודעת להסביר אפילו כמה. לא בטוחה שמישהי תצליח להבין אותי אפילו.
וזה השלב שאני נמצאת בו כרגע. ללמוד להכיל את הסיטואציה החדשה, את תשומת הלב ברמות שאני לא רגילה אליה.
אולי נשים אחרות רגילות למצב כזה?
אני לא.. אז הנה עוד דבר חדש ללמוד:-)
ללמוד להכיר, ללמוד להרגיש בנוח לחיזור, ללמוד ליהנות מהמצה החדש.
לא טריוואילי בכלל.:-)
לימיצ
