אוקיי, אז עברה תקופה ארוכה מאז שיצאתי עם בחור חדש.
מאז שהתגרשתי
מאז שיש לי גוף חדש.
הכרנו באינטרנט, מדיה שאני מרגישה בה מאד בנוח (גם את גרושי הכרתי באינטרנט
עוד מימי ICQ העליזים- אני חושבת שזו פלטפורמה נהדרת להכרויות).
מגיע בחור חמוד
הולכים לשבת בבית קפה,
שיחה זורמת, הכל סבבה לגמרי
המלצרית מניחה תפריטים על השולחן,
ואני שואלת בתמימות אם הוא רעב, אכלת ארוחת ערב? מה בא לך?
לי לא באמת בא כלום, וגם אם בא לי, 5-7 זיתים משביעים אותי בשלב הזה
אז אני באמת לא ככ רלוונטית לעניננו…
"אז מה בא לך"? אני שואלת
מה שבא לך , הוא עונה.
את תבחרי אוכל, אני אחראי על היין.
טוב תראו… לא ממש משנה לי מה נאכל. באמת שלא…
ומה אני אשמיןם לבחור חמוד שאולי מת מרעב??
סטייק? פרה? סלט? שניצל?? לא מייחסת לאוכל חשיבות
ולכן לא יודעת מה לבחור.
החלטתי שאני מספרת לו.
"אמ, תשמע, אני לא יודעת איך לספר לך את זה,
אבל אתה רואה את המלחיה הזאת?
"כן.."
"אז הקיבה שלי בגודל של המלחיה.
זהו , אמרתי את זה.
"אה, גם שלי." הוא אומר.
כן, נפלא לי הלסת.
מזתומרת??
שרוול??
"כן, אני מבין מנותחי השרוול הראשונים בארץ"…
מה אגיד ומה אומר!!!
השמיים התבהרו
העננים נעלמו
ושמש זרחה, אפילו שהיה בערך 22:30…..
פתאום הכל היה ברור! יושב מולי גבר שאני בכלל לא צריכה להסביר כלום!
(אם נשים לרגע בצד את העובדה שהוא כנראה היה בהלם לא פחות ממני "כי לא הייתי מנחש בחיים,
את לא נראית מנותחת….."
(איך נראית מנותחת שרוול??)
תראי, הוא אומר- אני נוהג ככה כבר שנים- אני מזמין עם העיניים, ואוכל עם הקיבה.
מצידי שכל האוכל ישאר על השולחן.
פפפ! גם מציד:-))
הזמנתי לנו 3 מנות ראשונות,
הוא הזמין יין טוב, אכלנו ביחד בדיוק שליש מהכל,
השולחן היה עמוס כל טוב גם כשיצאנו משם לאחר כמה שעות טובות,
ואני הרגשתי נפלא עם זה.
סיטואציה שגם ככה לא ממש פשוטה (סוג של בליינד דייט
עם לשבת להסביר למה את לא אוכלת רבע ממה שהגשיו לך ושבקושי אתיכולה לשתות משהו,
היתה כנראה אחרת. לא יודעת אם פחות נחמדה, אבל אחרת בודאות..
הרי אנשים שמכירים אותי נכנסים לי לצלחת, אז באמת,
לא חשבתי שגם בדייט אצטרך להתמודד עם זה..
לשמחתי גם פגשתי מותק של בחור שממש במקרה מבין אותי כרגע
יותר מהרבה חברים וחברות שעוטפים אותי בהרבה אהבה וקירבה.
