תראו, אתם יודעים שאני בפנסיה, שהוצאתי את עצמי , אבל אני מה איכפת לי,אני מטיילת, מצלמת, מבלה וכותבת . וכן, גם הולכת להצגות, סרטים ומופעים. כן זאת הוויתי: פאן פאן פאן.תודה לאל.
לכן כשהציעו לי ללכת לראות את ההצגה בתיאטרון מלניק ,אמרתי לחברתי אורית רמז , יאללה קצת קולטורה .
תראו, אני חולת תל אביב חולה על העיר הזאת שלי. נאמנה לעיר הולדתי ,אולי יותר כי עזבתי לכל כך הרבה שנים. אוהבת את ההוויה של כל אלמנט תרבותי אורבני שלה, למשל גן מאיר שם באמצע , קפה לנדוור. חוויה של טרום תיאטרון עם תנורי חימום בחוץ. מלצר מתוק בשם תומר ומנהלת שהיו סופר נחמדים. התמזל מזלנו וגם היה לנו טעים שם השניצל האיטלקי. והעוגה המפנקת על חשבון הבית ,כי תפוחי האדמה לא היו עשויים. נחמדים בהחלט.
פגשתי אישה מדהימה בשם שרית רמתי שהיא מנהלת התיאטרון, היא ביקשה שאפיץ את בשורת התרבות העכשיות בגן מאיר. הבטחתי לעזור . ואני מתכוונת לכך , אני חושבת שללכת להצגה במקום כזה, כמו גן מאיר סופר סנטר תל אביב ,סיבוב בדיזנגוף לפני כן עצירה בסטימצקי בסנטר עם כורסאות סטייל ברנס אנד נובל אמריקה ולבלוע את תל אביב. כי אחיותי : אמריקה זה כאן !! תפנימו!
סתם ללכת לקפה והצגה זה כל כך איכותי לדעתי.
ההצגה היא כמובן במקום די קטן עם מקומות לארבעים איש. השחקנים דוברי עברית אבל במבטא כבד רוסי. שלא תאשימו אותי באפליות או בגזענות אני ממש לא חושבת שהצגה ישראלית צריכה להיות בעגה זרה. אני פשוט אוהבת את הקול הישראלי ,התאיטרלי והרהוט , שאגב לי גם לי אין אותו.
חוץ מהעובדה שהמבטא שלהם היה זר לדעתי השחקנים עשו עבודה מופלאה.
.והתפאורה היתה חייבת להיות גאונית כדי לשלב את שתי חלקי ההצגה.
הפתיח של הההצגה גרם לי לפלאשבאק והחזיר אותי לזכרון של הסרט שראיתי לפני מלא שנים , עם נטלי ווד ורוברט רדפורד בעל אותו שם. חיפשתי ביוטוב ואכן מצאתי אותו.
החיפוש ביוטוב לחלקים מהסרט הביא אותי לקטעים מהצגה הזאת בכל מיני מקומות בעולם. מעניין היה לצפות בהם. ההפקה הישראלית בהחלט שווה ביותר לדעתי.
קצת אינפורמציה שקיבלתי מהיחצנית
.
שחקנים: אנה סטפן ודימה רוס קריאה: "עיר" – רועי חן, "גשם" – אבי גופמן עיצוב תפאורה, תלבושות ותאורה: ודים קשרסקי ביצוע תלבושות: וולנטינה סטס ההצגה מורכבת משתי יצירות מופת קצרות מאת טנסי ויליאמס: "מיועד להריסה" ו"דברי אלי כמו גשם", יצירות שהאירו באור חדש ואפל את טיבה של "אהבה" בעידן המודרני .
"מיועד להריסה" – סיפור על אהבה ראשונה. נערה בת 13, נטושה, בודדה, מתגוררת במבנה נטוש המיועד להריסה, מבנה שפעם שקקו בו חיים, שבו הייתה אחותה הגדולה, הנערצת, מסובבת את ראשם של גברברי האזור. על סוללת פסי הרכבת שליד ביתה העזוב פוגשת הנערה בחור, בן 15 שיקח את הקסם המתעתע של המפגש איתה לכל חייו עד לחדר האפל והקר בניו יורק שמתגלה מולנו ב-"דברי אלי כמו גשם". "דברי אלי כמו גשם"- סיפור על אהבה אחרונה. הסיפור מתרחש במרכז העולם – ניו יורק, ועוסק באנשי השוליים שלו. זוג המקיים לאורך השנים אהבה מיואשת. הם אינם יכולים לחיות ביחד אך גם אינם מסוגלים להפרד. השיח ביניהם מנוהל בקווים כמעט מקבילים, שאולי לא ייפגשו יותר לעולם.
האי מייל של שרית באם אתן רוצות לבקר באיזו שהיא הצגה בתאטרון.
