כל השנים שירתתי בתביעה הצבאית.
תמיד ייצגתי את האינטרס הציבורי. מכירים את האינטרס הציבורי? הוא מאוד מיוחד. בעל אישיות חזקה. אין לו פנים, ואין לו משפחה, אבל יש לו עמדות מאוד ברורות ויש לו דעות נחרצות באשר לאיך הדברים צריכים להראות ולהעשות. לאורך השנים ייצגתי אותו בצורה מוחלטת כשטיפלתי בתיקים שהונחו על שולחני בערימות, קראתי עשרות אלפי תיקים, עיינתי במאות אלפי עדויות, אבל אף פעם במהלך השירות הצבאי לא ישבתי עם חייל שנאשם בעבירה ודיברתי איתו, או ראיתי את התמונה מהצד שלו. אף פעם לא נאלצתי לדבר עם המשפחה המודאגת, עם האמא שלא ישנה בלילה, ולא מסוגלת לתפקד ביום, עם האבא שמתבייש לספר לחברים שהילד עצור, ועם האחים שלא מבינים מה קורה בבית, ולמה אמא בוכה. אף פעם לא הבנתי לעומק את נטל האחריות המוטל על כתפיו של סניגור, כמו שק גדול ואפור ומלא באבנים. שק שמונח על הכתפיים, מכביד ומקשה על כל צעד, מאט את ההתקדמות וגורם לך לשקול שוב ושוב את הצעד הבא, לבל תעשה צעד מיותר או שגוי, כשהשק על כתפיך הכואבות.
אחרי שנים ארוכות במערכת הצבאית, החלטתי לפרוש, לעשות תיקון או איזון (או איך שתרצו לקרוא לזה), ולהיות סניגורית. להקשיב לחייל, לדבר איתו על הפחדים, על המניעים, על הרצונות ועל המגבלות; לדבר עם משרת הקבע שנפתחה נגדו חקירה וכל עולמו חרב עליו ברגע אחד, אישתו מפנה לו עורף, היחידה אותה שירת בנאמנות מקיאה אותו מתוכה, מפקדים שהעריץ אינם עונים לטלפון, והוא מרגיש שהוא טובע. איש לא זורק לו גלגל הצלה, וגם כשהוא נאחז בבול עץ שצף על פני המים, האחיזה רופפת וידיו הרטובות מחליקות ואינן מצליחות לאחוז חזק מספיק. 
וכשאני מדברת איתם, אני מזדהה. אני מבינה את הכאב, אני רואה את הקושי ואני רוצה לעזור. אני רוצה לגייס את כל הידע שיש לי, את כל הנסיון ואת כל עשרות אלפי המקרים שטיפלתי בהם, לטובת אותו אדם שיושב מולי ורואה בי את סירת ההצלה שלו. כן, גם אני מרגישה את השק מונח על כתפיי, מכביד, מעיק וגורם לשכמות לצעוק "הצילו". הכאב בשכמות זורק אותי אחורה בזמן, ומזכיר נשכחות. כך, כשאני יושבת מול אותו אדם, אני נזכרת בחברה ששירתה איתי כתף אל כתף, כשאני הייתי תובעת, והיא סניגורית. אותה חברה שסיפרה לי יום אחד, בקול חנוק, שהיא כבר לא מסוגלת יותר. קשה לה. קשה לה להגיע כל בוקר למשרדי הסניגוריה הצבאית ולראות את משפחות החיילים עומדות מתגודדות ליד דלתות המשרד, ורק מחכות למוצא פיה. מחכות לשמוע מה התחדש, אולי במקרה יש בשורה טובה. אז לא הבנתי את דבריה. לא ראיתי את השק שעל כתפיה, ולא הערכתי עד כמה הוא כבד. היום, אני רואה אותו היטב, ומבינה.
אני יודעת, זה נשמע קשה וסיזיפי. אבל אגלה לכם בסוד שגיליתי עולם חדש, מרתק, מאתגר ומספק. עולם העזרה לזולת. ולזולת יש פנים, ויש משפחה, והוא לא תמיד כזה חזק. אבל בשביל זה אני שם…
מוזמנים לבקר באתר שלי ובדף העיסקי:
https://m.facebook.com/HOLLYSCHWART/
