ב26.10 בשבע בבוקר הייתי אמורה להיות על קו הזינוק בסובב. תוכניות שלמות נתפרו בדיוק כדי להגיע לרגע הזה: מתי ישנים, איפה ישנים, עם מי ישנים (סתם, לא באמת, זה רק התבקש), מתי רצים (כולל פילוסופיה שלמה האם להתחיל מוקדם יותר או לא), איך רצים, מה אוכלים, מתי אוכלים, עם מי אוכלים ואת מי אוכלים. מתי מעמיסים פחמימות, מתי מורידים ירקות, מתי מעלים קפאין (זה רק אצלי, כי אצלי בוורידים זורם קפאין ומעט דם) ואיך מסדרים את כל הקוביות בבטן שיראו יפה (קוביות שוקולד למי שעדיין לא הבין, אבל רק 80% ומעלה, אחרת זה לא נראה טוב בבטן).
חודשים של הכנות שמתנקזים לתוך רגע אחד מושלם. טוב, זה לא בדיוק רגע, זה יותר בכיוון של כמה שעות טובות, בחום, מזיעים, מסרחים, מקללים כל שניה, ו…זה גם לא בדיוק מושלם, כי לא ממש פודיום, ולא ממש יש במה להתגאות, ולא ממש נהנים מזה, אבל כבר אמרנו שמזלנו של הרצים הוא שיש לנו זכרון כל כך קצר (תנאי ראשון לקבלה לקבוצת ריצה – בדיקת זכרון קצר), שכל הסבל נמחק מיד אחרי שמסיימים לרוץ וחיוך דבילי נמרח לנו על הפרצוף, כאילו אנחנו מינימום יוסיין בולט שסיים עכשיו 200 ק"מ בסובב, אבל עשה אותם רק מכפולות של 100 מ', כי בזה הוא הכי טוב.
הכל היה מוכן, אבל אז הגיע הגשם. מפתיע, כהרגלו. כולם מחכים לו כל השנה, מתפללים שיגיע, עושים פרסומות לכנרת ומפסיקים להתקלח כי אין מים (זה לפוסט אחר, אבל, בחיאת, אנחנו הרי המצאנו את ההתפלה, ולנו אין מים?), כל זה, וכולם עדיין מופתעים שהגיע קצת גשם. בעולם נורמלי, הסערה שהייתה כאן מיום חמישי ל12 שעות, לא מדגדגת לאף אחד. אצלנו, ביטלו טיולים, כולם נכנסו לעמוק וקנו את כל השימורים בסופר, לא נשארה שעועית אחת על המדף, חברת החשמל הייתה בעוצר ואף אחד לא זז כי יש סערה.
הכי כואבת, הייתה הדחייה של הסובב. קודם כל – לגמרי עם המארגנים ואם יש שאלה, אז כמובן שאין שאלה, ועם כל הקושי, כמובן שסומכים עליהם שבדקו את כל מה שהיו צריכים לבדוק, וקיבלו את ההחלטה הנכונה.
אבל, זה השאיר כמה מאות רצים מבולבלים ומתוסכלים. כי מי רץ 100 בסובב רק בשביל 100 בסובב? זה רק יעד בדרך ועוד עושים איזה b2b קטן אחריו כדי להשלים מסכמת למרוץ הבא. הביטול גרם למאות אנשים להתבלבל ולרוץ באמצע שום מקום ובכל מקום את מה שהם תכננו לרוץ, כי לא ניתן לקצת גשם לבלבל אותנו: 50 סיבובים של 3.32 ק"מ בצפון אשדוד, 49 סיבובים בחולון, , 22 סיבובים בהר איתן, 3 סיבובים בכסלון, 8 סיבובים באשתאול, 24.5 סיבובים בגן יבנה רבתי, בקיצור אם ראיתם מישהו או מישהם רצים אבודים בסיבובים, עם סחרחורות מטורפות, הם כולם פליטי הסערה של הסובב. אפשר לאסוף אותם הביתה ולתת להם איזה ג'ל או כדור מלח. אפשר לומר להם להפסיק כי מרוב סיבובים הם כבר לא יוצרים מהloop.
לא רק זה, עכשיו מה יעשו עם שאר המירוצים? איך זה יסתדר בלו"ז אימונים? הכרמל טרייל והמדברי ממש מעבר לפינה וההיירוס גם, מיד אחריו גם טבריה מגיע ומה הסיכוי שהשנה הוא לא יידחה קצת? בקיצור, שמייח אצלינו הרצים, שלא תגידו שלרוץ זה משעמם.
אני, שמחה בחלקי, בזכות הדחייה, גם מחזירים לי את השעה אחורה הלילה וגם הרווחתי שני סיבובים בהר איתן. כמה שאני אוהבת את ההר הזה….בעיקר בבוקר, כשעוד חושך ולא רואים את העליות, ומה שלא רואים, גם ברגליים לא מרגישים, והקור, הבוקר היה כל כך קר שהייתי צריכה לחזור הביתה למקלחת חמה (ואני לא אוהבת מקלחות חמות) כדי להפשיר, כל זה שעה וחצי אחרי שסיימתי לרוץ. בקיצור, מזל שלא התחלתי להעמיס פחמימות, רק שוקולד (אבל זה בשוטף, אמרנו קוביות, לא?), ומזל שאין לי איזה מרתון שממש בא לי עליו כדי שה33 בסובב יהיה ממש בדך אליו, חיפשתי ממש על מה להתלונן, ולא ממש מצאתי. לא לדאג, עד יום שישי הבא, אמצא כבר משהו.
יאללה נתראה בסובב (בלי סערות וגלי חום).
התמונות מהקפאת הביציות שעברתי הבוקר בהר איתן, בוונדלפארק כבר היה יותר חם. אפרופו, הערה קטנה (חייבת…) גברים בטייץ, אין לי, באמת שאין לי שום בעיה, לא מסתכלת ולא מפריע בעיניים, אבל, אם כבר לבשתם טייץ, דאגו שיהיה צמוד, כמו שצריך, הקפיצות לא עושות טוב לאף אחד, גם לא לעיניים של מי שבא מולכם.
אפילו הירח הפך לפק-מן מרוב שהיה קר…
#לאן_את_רצה_TantiRoza
