ג'רוזלם יקירתי!
אתחיל בווידוי קליל, חבריי הטובים יודעים כי אני ואיימה זה ממש לא מנטצ', אני וז'אנר האיימה זה כמו אני וריצה למרחקים ארוכים….. וקצרים.
הגעתי לסרט כי בחרתי ללכת לחוויה, לצאת מעצמי מאיזור הנוחות שלי שזה לרוב לא על כיסא באולם קולנוע, תהיתי מה לי ולסרט איימה, כי כשאישרתי שאכתוב עליו פוסט לא קלטתי שהוא איימתי ותכלס טוב שכך היה.
ההקרנה הייתה בסינמטק ביום שני בשעה 13:00 בצהריים, אני הייתי עם כאב ראש, רעבה, הגעתי לאולם וראיתי את אמיר קמינר, זאת הייתה הקרנה מיוחדת, למבקרים, בלוגרים עיתונאים ועוד.
נכנסתי ישר לשורה האחרונה שבה ישב בחור צעיר ואמרתי לו "אני מתיישבת פה כי אולי אצטרך לברוח", התמקמתי במרווח כמה כיסאות ושנייה לפני שהסרט החל אמרתי לצעיר "אני בכלל לא אוהבת סרטי איימה" בשנייה שסיימתי את המשפט כבה האור והסרט החל, נבהלתי, הצעיר צחק עליי, אמר "איזה טיימינג".
מצאתי את עצמי יושבת בהנאה גמורה, אומרת לבטן ששש עוד מעט נאכל, חכי בסבלנות….
ולמה כל כך נהנהיתי,
אני לא מגלה מילה מהסרט, חוץ מזה שהשחקנים הראשיים מדהימים, יון תומרקין, יעל גרובלס דניאל ג'יידלין, ליהוק מצויין.
הפקה ברמה הוליוודית, עם סוף אחר ולא הוליוודי.
לראות את ירושליים מזוויות אחרות.
הסרט מצולם בעיר העתיקה, הוא חי ונושם את המצב בארץ, את מצבה של ירושלים, את מצבינו כעמים החיים במריבה אינסופית, הסרט נוגע בכל כך הרבה אמת ומביא סימוכין ודימיון מטורף או שמא זה לא דימיון?
השחקניות מדהימות, מערכות היחסים שם כל כך עבדו חזק, שהיה שלב שפשוט פרצתי בבכי, ואמרתי לעצמי " אוההווו מה קורה לך, כולה סרט איימה ועוד בדיוני " אז זהו שלא, הוא מאוד עמוק, הוא מאוד נוגע, הרגשתי במסע.
היו רגעים מעטים שאני והשאר גיחכנו מכמה צרחות אקסטרה, אבל זה לא גרע מהחוויה.
כשהסרט נגמר, אף אחד לא זז, כולם לקחו נשימה, ממש התבוננתי, איך לוקח לכל מי שהיה באולם זמן לצאת מהמסע הזה.
כשקמתי וחלפתי על פני הצעיר הוא אמר לי "נו, לא ברחת בסוף" חייכתי ואמרתי לו "סרט חזק אהה?"
יצאתי מהאולם וקלטתי שאני אחרי קמינר, התקדם לאיטו אל עבר היחצנית, הייתי חייבת לשמוע מילה שלו על הסרט, אז כמו סטוקרית עמדתי בשקט ובתמימות והקשבתי בנימוס, לא יכולה לגלות מה שמעתי, אבל שמחתי מהמשפט שיצא מפיו.
אז זהו, אני חייבת להוסיף שהייתה בי תחושת גאווה, לא מכירה את את היוצרים אבל שאפו לכם האחים פז, על הבחירה האמיצה לעסוק בירושלים ולחבר אותה עם סיפור בדיוני ואיימתי, סרט חוויתי וראוי.
תודה,
מאיה