מכירים את זה שמוזיקה מעוררת בכם זיכרונות של תקופה או רגש? או טעמים מסוימים וריחות אוכל מזכירים לכם את הבית, סיפורי ילדות וגעגוע נוסטלגי?
ספר זה הוא כולו רגש, טעמים וריחות ומה שבטוח, לא מומלץ לקריאה על בטן ריקה 😉
מאכלים מסויימים תמיד יזכירו לנו את הילדות, את ארוחות השבת בשישי , את השבתות המשפחתיות וכמובן, גם את החגים.
"געגועים לפלייסנט" הוא אסופה של 22 סיפורים קצרים, המספרים את סיפורן של נשים דרך המטבח והאוכל שאליו הן חשות געגוע, מהווה עבורן נחמה או שהוא השתקפות של תהליך פנימי המתחולל בתוכן.
לחלק מהסיפורים אף מצורפים מתכונים, שאתם בהחלט מוזמנים לנסות בבית. ואני צירפתי לכם כצ'ופר מתכון אחד בסוף הפוסט 🙂
זוכרים שפעם, לפני שנים רבות, הגפילטע פיש היה שוחה אצלכם באמבטיה לפני שאמא היתה מכינה ממנו את הקציצות? לפעמים הילדים היו משחקים עם הדג ואך נקשרים אליו…
ומדוע פשוט לא לעשות גפילטע פיש טבעוני? רעיון מעניין…אל דאגה, יש לזה מתכון בספר.
מטבחה של ליזה היה תבנית נוף חייה. אפשר היה לכוון את לוח השבוע על פי הניחוחות שעלו ממנו.
קו פרשת המים, שהתגלגל לפתחה מבלי שתזמין אותו, ערער לפתע את שייכותה לחבל הטבור הביתי, פלש גם למטבחה.
לתוך הארוחות המשפחתיות החלו מתגנבים בהדרגה צבעי הצהוב הבוהק והכתום החושני של מנגו ואננס, שמצאו לפתע את דרכם לתבשילי עוף, אורז וסלטים, שעד אז נצבעו בגווני בהרט וחוויאג'.
לאורך חודשים תורגמו במטבחה התקוות, הסקרנות וההתרגשות של חלום לא ממומש לזילופי מחיות, שמנים, תבלינים ורטבים. עקצוצי הניחוחות החדשים והטעמים האחרים הפכו אותה לאשת העולם הגדול, כובשת מחוזות חדשים, נוגעת בתרבויות לא לה, מגשרת על פערי עולמות.
עבור אנוצק'ה, שהגיעה מאימת המלחמה בקרקוב ונשאה עימה את זיכרונות הוריה ואת סיפורי חבריה משנות ההמלטות והמחנות, האוכל הפך ל"רגיעון". כשתקף אותה אופל המלחמה, הוא השתלט על הליידי שבה וגרף איתו מכל הבא ליד. היא התנפלה על כל פרוסת לחם יבשה ועל כל השאריות היישר מהסיר.
האם אפשר לשלם שכר טרחה במנת פלאפל?
בסיפוריה של איילה, מאכלי הרחוב, כגון: פלאפל, חומוס, צ'יפס, הם אלו המחמים את הלבבות, גם של אנשי החברה הגבוהה, שזיכרונות ילדותם קשורים דווקא במאכלים אלו.
ארוחת ערב, שהיא הרפתקה חברתית שבה בשלנים חובבים פותחם את בתם לקהל הרחב לארוחה מוגדרת, היתה הזדמנות נפלאה עבור דנה לצאת מהבדידות של העולם הדיגיטלי. ארוחת הערב היתה קסומה ומיוחדת. היה זה ערב שפתח חרצובות לב ולשון של זרים, ונראה שאיש לא רצה שייגמר. מטבח ארצישראלי עם רמיזות קוסמופוליטיות מובהקות, ממש כמו החבורה שהצטופפה סביבו.
עבור אלונה, ארוחת הבוקר המפנקת היא המזכרת מאביה הנוח. זיכרון טעים, מלא בגעגוע אליו, אשר מקרב אותה כל בוקר לאיש שכה אהבה.
השולחן העשיר והיין הטוב, היוו רקע הולם ביותר לרות ולמעגל חברותיה, עבור דיונים על מה שמכרסם אותן מבפנים. פוריות, לידות, גידול ילדים, הורות ודימויי גוף.
עוגיות השקדים ותה הצמחים, הופכים לנחמה מתוך הזיכרון של שעות הטיפול שלוו בהם. מוזמנים לנסות להכין אותם בעצמכם, לנוחיותכם מתכון בספר.
קח מאכל עניים קלאסי, כזה שמתחבר אצלך עם חום ואהבת אם, תבל אותו באקזוטיקה ובמרכיבים של עולם חדש שבביתי הצנע איש לא ידע להגותם- והרי לך בגדי המלך החדשים. העם מריע, ורק הילדה הקטנה שבפנים יודעת את הסוד.
על קצה המזלג, נתתי לכם טעימה משלל הסיפורים. מאחלת לכם קריאה מהנה ולמי שירצה, הכנה מוצלחת של המתכונים :-)
XOXO
אחת שיודעת 😉
