כשחיברתי את עצמי מחדש ויצא פל"א

כשאני מנסה להסביר את פל”א ואת הדרך אליו אני חייבת להסביר את השבר שהיה לפניו, את המחלה שתקפה ואת הלך הרוח שהיה מסביבי, עליי ואליי.
הניצנים של פל”א החזירו אותי להיות אופטימית, החזירו את החיוך, רק המחשבות על מה שפל”א יוכל להיות גרמו לי לחזור להתעורר בבוקר בחיוך. מידן סיפר לי לפני כמה שנים שמה שגרם לו להתאהב בי לראשונה הייתה העובדה שכך הייתי מתעוררת בבוקר – עם חיוך. ולימים, מה שגרם לו להתאהב בי מחדש הוא אותו החיוך בבקרים, רק שהפעם – חלמתי את עתידי, את העצמאות שפל”א יחזיר לי.

סיפור קטן:
4 חודשים לחיות זה מה שנתנו לו. אדם בעשור החמישי לחייו שמעולם לא עישן, ספורטאי, עובד למחייתו, אבא וסבא לתפארת ופתאום, בום ! “נותרו לך 4 חודשים ואין דבר שנוכל לעשות עבורך”, זה מה שרופאיו אמרו לו.
הוא איבד את אשתו אחרי מלחמה ארוכה ועקובה מדם לאותה המחלה, מלחמה שהותירה בו צלקת כואבת שנראית למרחקים.
בתו פנתה אליי בתחינה כשאמרה לי “אני לא יודעת מה לעשות, אבל אני לא מסוגלת להגיד לאבא שלום”. מיד עם ניתוק השיחה הבטחתי לעצמי שאעשה הכל כדי שיהיה להם עוד זמן.

לילה שלם ישבתי, קראתי, התקשרתי לחצי עולם ופתחתי כל ספר רפואה שהיה ברשותי והבנתי שיש דרך והיא הרבה יותר קרובה ממה שנדמה היה בהתחלה.
המתנתי בנשימה עצורה לשעה 9 בבוקר והתחלתי להרים טלפונים, בשעה 11:30 כבר התקבל אישור לכניסה למחקר הרפואי ותוך 24 שעות שאביה של י’ קיבל את התרופה.

שנה וחצי אחרי – הוא פה. חי. אבא. סבא. ממשיך לעבוד לפרנסתו.

אלו בדיוק המקרים שמגיעים אליי לפל”א, מה זה בכלל? אנסה להסביר:
פל”א – פתרונות לרפואה אנושית, מיזם שכולו חיבור של האהבות שלי, הוא המקום שאני “אני”, מנצלת את כל יכולותיי ועושה את מה שאני הכי טובה בו – עושה טוב.

פל”א קם מתוך צורך של שני הצדדים – הקהילה ואני, ומביא תוצאה שהיא WIN-WIN.
טרם מחלתי עבדתי שעות רבות במשרות בכירות ולכל מקום שהגעתי נתתי את כולי.
אחרי שחליתי הפכתי ל”אמבה”, מעין יצור שאין לו משמעות ועשייה, שוטטתי במרחב מבלי שהייתה לי שום יכולת השפעה, שום תרומה לבית אלא להיפך, רק משכתי את כולם והכל מסביבי למטה.
ההתמודדות מול מערכת הרפואה הציבורית כחולה הייתה נוראית, הרופאים לא ידעו איך להתמודד עם מחלתי, עם בקשותיי. לא היה מספיק ידע וגם המעט שהיה ממנו התגלה כשגוי. הכרחתי את עצמי ללמוד וללמד, להעביר את המידע שצברתי לחולים נוספים, רופאים, סטודנטים לרפואה ומנהלי מכונים.
למדתי איך להפעיל את המערכת מבלי לפגוע ולהיפגע, למדתי מתי נכון לפנות ולמי.

האסימון נופל
יושבת בבית ומדברת עם דודתי שמספרת על בדיקה דחופה ושהתור הוא לעוד 4 חודשים, הזדעזעתי. ביקשתי את פרטיה ותוך 20 דקות סידרתי תור ליומיים אחר כך, בן זוגי ישב בפינת עבודתו וקלט את הכל. "מאמי, זה מה שאת צריכה לעשות, זה שירות שאת צריכה להציע למטופלים, יש לך כוח עצום בידיים – עשי איתו טוב, נצלי אותו”.

אפשר לעצור לרגע ולחשוב על אטמי אזניים? כן, הקטנים האלו שמחלקים לנו בטיסות. הם יוצרים לנו מיסוך מהרעש, יוצרים בועה שבה אנחנו שומעים את נשימתנו ודפיקות ליבנו. קיים עולם בו יש אפשרות להגיע לחדר מיון – רעש, צעקות, בלאגן שלם והמטופל במיטתו – מתושאל, נבדק, מטופל והכל בשקט. כמה שקט?? התחושה היא שמסביבו הכל עף באוויר והוא שומע את פעימות ליבו ומתמקד בנשימותיו.

קיימת היום היכולת דרכה ניתן לייצר שכבת הגנה למטופל כך שאף אחד לא יוכל לפגוע בו ולהוציאו משלוותו – היכולת הזו היא דמיונית בעיניים שלך, הא ?!
מערכת הבריאות מסועפת, עצומה ומסובכת – לאיזה רופא פונים ומתי? ממתי יש אורתופד שהוא מומחה רק לברכיים? הוא יוכל לטפל לי בגב? יש רופאים מיוחדים לסכרת? ולמי הולכים כשבלוטת התריס לא מתפקדת כראוי? מה עושים שטופס 17 לא מאושר? למי פונים שרופא המשפחה לא מוכן לתת הפניה לבדיקה? איך מסבירים לאורתופד שבאמת כואב ושזה לא “בראש שלי”?

במילה אחת – פל”א.

אטמי אזניים ושקט. אין סערה. צילום עצמי

משלמדתי את דרכי ההתמודדות מול ובתוך המערכת הבנתי שמחובתי לשתף הלאה, מחובתי לתת משהו ממה שלמדתי.

לראיון ששודר בתכנית “כבוד העו”ד”, רדיוס 100 FM ביום 08/11/2019 שם הסברתי עוד קצת על פל”א – https://www.youtube.com/watch?v=eacqeCZ7sJM

המון ורק בריאות, שלעולם לא תזדקקו לי.

אדווה     בליימן
050-8180877

בפייסבוק וגם ב – באינסטגרם

ואפשר גם לשלוח הודעת ווצאפ להתכתבות מידיית