כמו לרוב הילדים גם לבנים שלי השניצל והצ'יפס היו הארוחה המועדפת. יניב היה עומד על ידי בזמן טיגון השניצלים ואוכל אותם ישר מהמחבת. הוא טען שיש להם טעם אחר וטוב יותר לפני שהם מגיעים לשולחן. היו עוד תבשילים שאהבו אבל עד היום לרני שום מאכל ושום ארוחה לא מספיק טובים אם אין בסופם גלידה לקינוח.
אצלנו במשפחה לבנים שלי ולי יש קיבה נפרדת לגלידה. גם כשמתפוצצים ומרגישים כי שום ביס לא יוכל עוד להיכנס לקיבה, צצה ומופיעה קיבה נוספת שיכולה להכיל כמויות היסטריות של גלידה.
פעם הייתה גלידריה באילת שפרסמה מבצע "אכול כפי יכולתך". יניב גרם להם להפסיק את המבצע דקה לפני פשיטת רגל. הם לא העלו בדמיונם מצב בו יופיע לקוח עם קיבולת כמו שלו.
כמובן שביתה של הסבתא שלהם היה תמיד מצויד בגלידה, מוכן לקראת כל ביקור גם ביקור בהפתעה. מאחורי דלת המקפיא הסתתרה לה קופסת הגלידה הנחשקת.
כשגדלו והגיעו למקפיא בכוחות עצמם הסיפור קצת הסתבך. ברגע ראשון ראו במקפיא קופסאות רבות של גלידה אך מהר מאוד גילו כי רובן הכילו כרוב ממולא שסבתא הקפיאה ורק היא ידעה איזה מהקופסאות מכילה את הגלידה הנכספת.
היום הם כבר בני ארבעים ו….. כמעט חמישים ועדיין קופסאות הכרוב שולטות במקפיא של סבתא. הם מקור להרבה בדיחות וצחוקים, על רגעי החיפוש אחר האוצר ששמו גלידה.
אצל הנכדים שלי נושא הגלידה כבר נרגע, יש אהבות אחרות, רבות ומגוונות.
אחד אוהב שניצל השני עוף, יש האוהבים סושי ויש האוהבים קציצות, שוקולד, קרמשניט וראקוטקרומפלי אוהבים כולם, אבל המאכל שבלעדיו אין לי זכות כניסה לשום אירוע משפחתי הן רולדות הבורקס.
ואני בשמחה מכינה אותם בכמויות מסחריות, מתמוגגת לראות את כולם טורפים ונהנים, ומשמינה מנחת בשומעי את המחמאות על כי רק סבתא יודעת לעשות בורקס כזה.
אני לא זוכרת מה אהבתי בילדותי. לצערי היום אני אוהבת הכול, אבל אם לבחור את האחד, תנו לי חלה טרייה או לחם טוב עם חמאה ואני מסודרת. פשוט, צנוע, לא דורש בישל ואפיה והכי טעים שיש.
תכניות הבישול משתלטות על חיינו, מעוררות חשק להתנסות בטעמים חדשים אבל בסופו של דבר כל אחד מחפש את הטעמים הזכורים לטוב מהילדות, את ריחות הבישול של בית ילדותנו אותם ריחות המבשמים את הבית שעות רבות לפני שהאוכל מוגש לשולחן.
אוכל הוא מצרך שבלעדיו אין חיים, אבל מעבר לזה אוכל הוא הרגל, מסורת, תרבות, אהבה, הנאה, תאווה, בילוי, אוכל הוא בריאות וגם מחלה, האוכל חוצה גבולות, ומחבר בין אנשים.
אצלי במקפיא, לגלידה יש מקום של כבוד. היא בקופסה המקורית שלא דומה לשום קופסה אחרת, קל לזהותה וקשה לא לפתוח ולאכול את שבתוכה.
אגש לבדוק האם עוד נשאר בה משהו.
דבר אחד בטוח…… כרוב ממולא לא יהיה שם.
