כשיצא הסרט שכל -כולו ג'יין פונדה ("Jane Fonda in Five Acts") ציפיתי לראות הרבה רכילות, תמונות יפות וזוהר. לא שהסרט לא מספק את הסחורה מהסוג הזה אבל הוא מפתיע כי פונדה מפתיעה. וכן, אם צריך להסביר מה מרתק בו, אז זו ג'יין לא כמו שחשבנו. לפחות אני לא. היו שתי אפשרויות, או שהיא תהיה מלאה בעצמה ותתרברב בעשרות שנות הבמה והמסך שלה, או שהיא הפכה ל"יעכנה" שתתפתל סביב תובנות רגשיות ורוחניות ותגיש את הטראש ההוליוודי שנשים שהתבגרו אוהבות להגיש.
אז לא זה ולא זה.
אמנם יש בסרט, אותו ביימה סוזן לייסי (יוצרת הדוקו "ספילברג") הרבה גלאם ורכילות, אבל נקודת ההשקפה של פונדה ייחודית והיה לי מעניין לשהות ב'חברתה' מעל שעתיים. בשורה התחתונה היא מתארת חיים מונעים על ידי הצורך להרשים ולמצוא חן בעיני גברים ובעיני הציבור – לא משהו להתגאות בו אבל בהחלט משהו שצריך אומץ כדי להודות בו. סיפור חייה מתחיל בבית עם אב נעדר ואם בי-פולרית. שזה אומר שני הורים נעדרים. אבל יפים וזוהרים. קומבינציה קטלנית כי כשיש אבא שהוא סטאר (הנרי פונדה האגדי) ואימא יפהפייה שמתאשפזת לפרקים 'בבית חולים', מדובר במסלול ישיר להרגיש אשמה ולא שווה. נוסיף לזה את התאבדות האם כשג'יין הייתה בת 12. סיכוי לפתח בטחון עצמי – שואף לאפס.
ג'יין פונדה ורוברט רדפורד. צילום: באדיבות סלקום טי.וי
פונדה גדלה קרוב לצלחת ההוליוודית מחד ומאידך, נגזר עליה לחפש באופן אובססיבי תחליפי אב אותם תמצא בגברים שלה, בתפקידים שתיקח על עצמה אבל היא תתאכזב שוב ושוב כי שום בריחה או תחליף לא מספקים את הדבר עצמו.
הראשון שבהם הוא רוג'ר ואדים שהיה נשוי לבריז'יט בארדו. צרפתי, סמל סקס בזכות עצמו, איש חזק בתחום הקולנוע וגבר שקשה מאד לצמוח ולהתפתח בסביבתו. פונדה מנסה לבקוע חומת זכוכית שקופה. שקופה, כי הרי הייתה יפה ומצליחה והקריירה שלה שגשגה. ובכל זאת חוֹמה כי לא הצליחה למצוא את קולה, את מי שהיא באמת כאישה וכשחקנית. ריצתה ופייסה למרות שלכאורה נראתה דעתנית ואסרטיבית. פונדה מחקה את עצמה באיזה קטע שמראיינים אותה בצעירותה, ומדגימה בבוז מסוים את המניירות הפתייניות של נערה צעירה שהיו לה. אהבתי אותה על כך. אישה יפה שמודה בשקרים הקטנים ששיקרה כשהייתה צעירה.
סיפור חיים מרתק. צילום: באדיבות סלקום טי.וי
תחליף האב השני היה טום היידן, איש רוח, פעיל פוליטי של השמאל וסופר. עם טום פיתחה פונדה את האשליה שהיא אקטיביסטית. אחרי ששיחקה בסרטים מדוברים כמו ברברלה, הם יורים גם בסוסים, נערת הטלפון והבלש – חשה שהיא 'מישהי'. אך לצד הקריירה הקולנועית פיתחה מודעות פוליטית שמאלנית ומחתה על המלחמה בווייטנאם. מלבד ההכרה שהמלחמה היתה רעה ומיותרת, פונדה מזהה בעצמה זיוף ונואשות לצומי. היא נוסעת לווייטנאם ומצטלמת עם הוייטקונג. היא נעצרת ונחשפת לביקורת והאשמות בגין בגידה. במיוחד כי ישבה מאחורי תותח או מכונת ירי אחרת ששייכת לאויב. בתקופה של טום היא מבינה שיש יותר מדי פעילים פוליטיים בבית אחד. היא מספרת בסרקזם שכאשר שניהם נפגשו באותו אירוע זה נבע משגיאת תכנון ביומנים.
באותה תקופה הם ממלאים את הבית בפעילים, איתם הם חולקים את המרחב. ג'יין מסרבת להכניס מדיח כלים הביתה, עושה בעצמה את הקניות בסופר, מנסה להוכיח לעולם ולעצמה שהיא לא מפונקת. במהלך התקופה הזו הם נתקלים בבעיה תזרימית קשה וכדי לממן את התנועה היא מחליטה לעשות את הדבר היחידי שהיא ממש טובה בו – כושר. פונדה מוציאה את קלטת האירובי או איך שהאמריקאים קראו לזה לראשונה "workout" ששינתה לא רק את פני אימוני הכושר של האנושות אלא גם את תעשיית הקלטות. היא מוציאה עוד קלטות ומפרסמת ספר וסוחפת את העולם. בעלה שכתב ספרים רציניים מקבל פחות תשומת לב תקשורתית ממנה.
אהבות מורכבות. צילום: באדיבות סלקום טי.וי
אחרי שטום והיא איבדו עניין זה בזו, היא עזבה יחד עם שני ילדיה, ונסה (בתו של ואדים), וטרוי (בנו של טום). מעט מאד זמן לאחר מכן היא פוגשת את טד טרנר בשיא פריחתו. טד היה מיליונר והיזם של CNN – בעידן שהתחיל לגרד את קליפת העולם בו אנחנו חיים כיום. עוד לפני האינטרנט והרשתות החברתיות. והרבה לפני הסמארטפון, תבע טרנר תרבות של התעדכנות מתמדת 24 שעות ביממה, יום יום. ה-CNN חדר לעולם שהורגל למהדורת חדשות אחת לשעה ברדיו ושתיים שלש ביום – בטלוויזיה ומימש את זכותו של האדם להיות עם אצבע על הדופק של העולם לכל אורכה של היממה. בכך הפקיע את התוכן החדשותי מסוכנויות הידיעות (דוגמת רויטרס) שסחרו במידע עם ערוצי התקשורת המערכתית. פונדה מספרת איך פגשה אותו מעט אחרי שנפרדה מטום וכשיצאו לדייט ראשון שאל אותה אם יוכל לחבק אותה ומשחיבק אותה אמר לה "אני חושב שאני מתאהב".
מלכת הפיטנס. צילום: באדיבות סלקום טי.וי
עם טרנר ניערה פונדה מעצמה את המשחק, את הכושר, את הפעלתנות הפוליטית ואת הגלאם ההוליוודי, לטובת חיים שדומים לחיי בוקרים אמריקאים. הם חיו בחווה, פגשו הרבה חיות, טיפלו בסוסים, רכבו עליהם במשך שעות, הפליגו בסירות והתמסרו לטבע ולבחוץ. "למעשה גדלתי בהרים והתיידדתי עם החיות" אומרת לנו פונדה ואנחנו מתחילים להבין שיש בה צד סתגלני, כזה שמשכנע את עצמו שכך צריך ושכך היא רוצה.
מה ששובר את פונדה זה שטד לא מסוגל היה להיות רגע לבד. הטייקון הגדול נכנס לחרדות כשג'יין רוצה לפתח את עצמה ולנסוע לכנסים פוליטיים ופילנתרופיים ברחבי תבל. באמצעות החולשה והתלותיות שלו הוא כובל אותה ומעכב את צמיחתה. היא מרגישה שלמרות האהבה והשפע היא נובלת ג'יין חותכת. אחרי שלושה בעלים, שעם כל אחד מהם חיה זמן די ממושך, מצליחה ג'יין להבין שהיא לא תוכל להיות שלמה אם לא תעמוד על רגליה שלה. בגיל 78 (כיום היא כבר בת 81) היא מדברת על אישה שקשה לה להיות שלמה לצד גבר. למרות שהייתה בעוד מערכת יחסים (עם המפיק ריצ'ארד פרי) פונדה סגרה את הבסטה.
פונדה כיום. עדיין מלכת השיק. צילום: באדיבות סלקום טי. וי
כשהיא מתבוננת על חייה, מודה ג'יין שהשתמשה באסטרטגיות של בריחה והישרדות תוך שהיא מחפשת מחסה ובטחון. זה ממש לא משנה כמה לנו, המעריצים והציבור הרחב, נדמה שג'יין פונדה שיחקה אותה. בסרט היא מתערטלת כאדם חרד ותלותי. בסופו של יום יושבת מולנו אישה שמודה כי עשתה ניתוחים פלסטיים ובאותו רוח היא מודה שהייתה מאושרת להיות כמו ונסה רדגרייב שמעולם לא ניתחה את פניה. למרות השחרור ממוסד הזוגיות שהתגלה במערומיו והתברר כתעתוע, היא ממשיכה להיות מוקפדת, רזה במיוחד, מאופרת ומסורקת למשעי. "אני מה שאני" היא אומרת ובנה, טרוי, מהדהד אותו משפט באחד מהראיונות אתו בסרט. כן, זה יפה בעיני להגיע למסקנה צנועה שלא השלמת את הדרך, שלא סיימת את המסלול ושאת אולי לוקה בחסר, פחות מכפי שקיווית ולמרות שבמובן מסוים את אולי במקצה האחרון של הדרך, במובן אחר את רק בתחילתה.
הסרט גרם לי להרגיש יותר קרובה לג'יין פונדה או אולי הפך אותה – ליותר נגישה וברורה, ופחות נידחת.
הסרט זמין גם ב-yes VOD וב-STINGTV
