גברת הברזל...או ממש לא

יום חמישי הבן הקטן שלי הצטרף לאימון…היה כל כך כיף ….הוא אפילו דאג לי (כשנראה לו שאני רצה יותר מדי). היה אימון עליות או לא להיות כמיטב המסורת, נשארים בלי נשימה ונהנים מכל שניה. שאלתי את עצמי אחרי האימון, ואחרי שהוא אמר שמאד נהנה ורוצה להצטרף כל פעם מעכשיו, האם לא היה לי אימון קצת אחר בזכותו, בזכות זה שהוא היה שם, כי רציתי להראות לו שאני יכולה….שאני לא נשברת בקלות, שאני לא מוותרת לעצמי לפחות באותה רמה בה אני לא מוותרת לאחרים (ולבנים שלי במיוחד).

כנראה שכן, זה נכון, רציתי להוכיח שאני יכולה, שאני מספיק טובה, לתת דוגמא. מעניין איך אתם הייתם מתנהגים/מרגישים אם אחד הילדים היה מלווה אתכם לפעילות אותה אתם מבצעים? הייתם משקיעים יותר?

תודה גיגס שבאת איתי….אוהבת המון ושמחה שתצטרף עוד.

השבוע עשיתי בדיקות דם. באמצע ישיבה קיבלתי טלפון מהרופאה שהודיעה לי חגיגית שיש לי רמות ברזל של חתולה מתה ברוורס ושמה אותי מיידית על כדורים (אמרתי שאני רצה ולא הודפת כדור ברזל )…

אני אנמית,,,,הלללוווו,,,,נראה לי שאני בין האנשים האחרונים שאפשר לקרוא להם אנמיים – לא כשם תואר, לפחות (בלי להשתחצן)….אבל אני לא יושבת שניה ומי שמכיר אותי מספיק טוב יודע שזו הדרך הכי לא נכונה לתאר אותי…אבל….לכו תתוכחו עם מספרים.

אחרי צלילה קצרה לתוך המספרים ולמה שאני אוכלת ביום יום, התמונה התבהרה קצת, לפחות מבחינתי, ואחרי פגישה עם לימור ביגון הייתה הבנה של מה צריך לאכול וכמה (כן….ציאו סוכר וקמח לבן, ביי ביי נשנושים, 10 משמשים זו לא באמת מנת פרי????)… שלום פטרוזיליה ושאר מני ירוקים…

כתלמידה טובה ….כבר הבוקר הכנתי שייק ירוק (אל תשאל ולגבי הטעם) ולמי שיש המלצות לשייקים בריאים וטעימים נוספים…מוזמנים לרשום לי…

ריצת הבוקר היום החלה ב05:30…. בינינו, זו לא שעה שצריכה להיות קיימת בשבת בבוקר. אבל כיוונתי שעון, והוא לא אכזב, צלצל בזמן, אחרי 5 דקות של ריב עצמי אפילו ניצחתי – ירדתי מהמיטה.

לנקודת מפגש של הקבוצה הגעתי ישנה עדיין (כל מי שהיה שם עד לכך ו…חברים מחקו את התמונה הזו מהזיכרון בבקשה….כולנו יודעים שהיא לא מלבבת במיוחד).

אפילו השמש עוד לא התעוררה וראינו זריחה הייתה יפיפייה הבוקר, יצאנו לריצה בנחל לכיש, ריצה שטח קלילה, מזג אוויר מעולה (נו…ברור….05:30 לפנות יום)…ותוך כדי ריצה לא הפסקתי לחשוב על למה, מה גרם לי לצאת מהמיטה הבוקר? נראה לי שהתשובה בהחלט מתקשרת לאימון של יום חמישי….אחרי שהודעתי אתמול בערב שאני יוצאת לריצה בבוקר, לא יכולתי לוותר לעצמי, לא רציתי לוותר לעצמי, כי התחייבתי לעצמי ובאופן מסוים לילדים שלי, התחייבתי שאני עושה משהו ….וכמו שאני מנסה ללמד אותם שאם מתחייבים – עושים….גם אם קשה ו"לא בא לנו" עושים….אז קמים לפני 05:00 ויוצאים לדרך.

הדרך, אגב, הייתה 12 ק"מ היום, ובצורה מסוימת לא הייתה יותר קשה מה 10 שעשיתי עד כה. אולי זה בגלל שתי חברות לקבוצה (רובי וגלית) שאימצו אותי בתור זנב ולא נתנו לי להישאר מאחור. וכן…זו עוד סיבה לקום ב05:00 לפנות יום כי יש קבוצה מדהימה לרוץ איתה.