אנחנו חברות מגיל 14. והשבוע, מלאו לה 50, לחברתי תמר.
תמרה, אני אומרת לה בטלפון, את בת 50. והמספר הזה, 50, מרחף מעלינו כמו צפלין מעל המדבר.
כבר שנה אני אומרת שאני בת 50, היא עונה לי, כדי שאתרגל, גם אני, אני אומרת לה, גם אני כבר אומרת בכל מקום שהשנה, בספטמבר, אהיה בת 50.
אני לא יודעת על מה אתן מדברות, אומרת שירלי, אני בכלל בת 32, ככה אני אומרת בכל מקום, ואני לא רואה שמישהו מתנגד.
מה קונים לחברה שהיא בעצם אחות? אחותי שאין לי?
אצל תמר במקרר יש תמיד את היוגורט הכי טעים, את סלט הקינואה שאין לי מושג איך היא מכינה אותו, את לביבות העדשים האפויות, שגם אם אלטף אותן, הן לא ייצאו אצלי עגולות ושמנמנות כמו אצלה.
יש לה 3 אחיות,שזו כבר סיבה טובה לקנא בה. וביחד עם אמא שלה, והבעלים של כולן, והילדים, והנכדים, הם שבט גדול רועש וצבעוני, שרק מלחשוב על ארוחות ליל שבת שלהן, אני מתה מקנאה.
היא יודעת דברים על דבש וחמאת קוקוס, כמו שרק אשה יודעת על בעלה.
[youtube pfQQCB9Mo40 nolink]
על הספה בחדר הקטן שלי, ישבנו, שתי נערות בתיכון, וקראנו ביחד בקול, משפטים מתוך 'הר העצה הרעה' של עמוס עוז. מספיק שאחת מאתנו תסנן : 'תמרוקי איזבל ותזנוניה' ואנחנו כבר מתפוצצות מצחוק.
וגם ניגנו בגיטרה, ושרנו את 'אי ירוק בים' של יעל לוי, הוא רק של שנינו, שלי ושלך.
היא באה איתי לבית הדין למשפחה כשהתגרשתי, ואחר כך ישבנו בבית קפה קטן, ושתינו קפה, וגם קנתה לי במתנה פיג'מת בייבי דול כחולה עם פרחים אדומים. יאללה, תשתרללי, אמרה לי כשנתנה לי אותה ואני בכיתי.
היא הייתה שותפה לכל ההרפתקאות שעברתי עם זה ועם זה, וכאב הלב עם ההוא ובעיקר באהבה הגדולה של ע. ושלי.
כשהתקלקל הדוד בבית ולא היו מים חמים, הלכנו, בתי ואני להתקלח אצלה, ובדרך הביתה, שאלה אותי בתי אם אפשר פעם לישון אצלה, ואני ידעתי בדיוק על מה היא מדברת, כי אחרי שתמר ליוותה אותי הביתה כשהיינו בנות 14, ו-15, ו-16, וכשהגענו אלי, אני ליוויתי אותה חזרה, והיא ליוותה אותי ואני שוב ליוויתי אותה, רציתי להישאר אצלם. לגור אצלם בבית, שהיה מלא בכלבים, וחתולים, וצחוקים בלי סוף, וקציפת תפוז במקרר שמאז לא אכלתי כזו באף מקום בעולם.
כשמת יורם, בעלה הראשון, בחטף, בתדהמה, היינו בשליחות באפריקה, ואני זוכרת רק את קולה המרוסק על קו הטלפון שנמתח בין גאנה לישראל.
כשאמא שלי כבר הייתה רק צל של עצמה, היא רצתה לבוא איתי לבקר אותה במוסד הסיעודי, ועד היום אני מצטערת שלא אפשרתי לה.
[youtube vdzysWujnhI nolink]
היא הבן אדם הכי שמח ואופטימי שאני מכירה, מחכה כבר שהילדות יגדלו לגמרי, ואז, במקום לגדל על הגג עגבניות וחסה אורגניים, ליצור קומפוסט ביתי בארגז ישן, יוכלו היא וירון, לעזוב את העיר וללכת לגור איפשהו בראש פינה, או בפקיעין, או באיזה פיזדילוך ששם היא תכין סוף סוף שמן זית לעצמה בבית בד שתבנה במו ידיה בחצר ותאסוף ביצי חופש מתרנגולות שיסתובבו בכל מקום.
נראה לך? אנחנו אומרות לה, אתם תעברו לכם לאיזה כפר ותעזבו אותנו בעיר? גלמודים?
והספרים, והמוזיקה, והתקליטים הישנים, וטריליון כוסות הקפה, וצרחות הצחוק בטלפון על כלום. על שטויות כאלה שיש רק בין חברות.
בצל כפות תמר, בארץ הכינרת, חתרתי עם שאהבה נפשי, מתנגן אחד השירים היפים ביותר, כי המקום שהכי טוב להיות בו כשטוב, כשכואב, כשרעבים, כשבעים, כשבוכים את הלב, כשמתגלגלים מצחוק, הוא בין כפות תמר.
[youtube 3ttVdeiEnd4 nolink]
לתמר, אהובתי, ליום הולדת 50, הפוסט הזה הוא בשבילך, אפילו שאין לך פייסבוק,
עם שירים שיש בהם תמר.
עם כל אהבתי.
