"מי שלא חולם בגדול – יחיה בקטן". את המשפט הזה, בווריאציה כזאת או אחרת, אפשר לפגוש די הרבה בשנים האחרונות. אני, למשל, פגשתי אותו הבוקר בפוסט בבלוג בסלונה. ומדובר במשפט כל כך מעצבן, שהוא הצליח להקים אותי ממרבצי הנוח כדי לכתוב פוסט תגובה (בלי קשר לפוסט הספציפי ההוא, מדובר במקרה קלאסי של קשית שדקרה את גב הנאקה).
בואו נתחיל עם ההנחה המובלעת במשפט הזה, כאילו לחיות בקטן זה דבר רע. למה בעצם? כי יש שם בחוץ המון דברים לעשות, לראות ולהספיק? נכון שיש, אבל אפשר לחיות גם בלעדיהם. אני מאמינה מאוד גדולה בקללה הסינית העתיקה שאומרת "שיהיו לך חיים מעניינים".
גם קצת מעצבן אותי הביטול של מה שאנשים מחשיבים כחלומות קטנים או היעדר חלומות. יש נשים שלא רוצות להיות מנכ"ליות במקביל לגידול ארבעה ילדים. יש גברים שלא דחוף להם לעשות את המיליון הראשון לפני גיל 30 ויש אנשים שמסתפקים בלקרוא ספרים של אחרים בלי לחלום על לכתוב ספר משלהם.
הרשו לי בשלב זה להכיר לכם מישהו. תגידו יפה שלום להווה. הוא נמצא פה ממש לידכם, רק שרובכם לא שמים לב אליו ומסתכלים דרכו אל אחיו האטרקטיבי בהרבה – העתיד (אנשים מסוימים מעדיפים להתרפק על קברו של אחיהם המנוח – העבר – והם במצב הכי גרוע, אבל לא נדבר עליהם היום). להווה יש נטייה קצת מרגיזה להעיר אנשים מחלומות. מי שחולם בהווה עלול למצוא את עצמו מתנגש באיזה עץ. לעומת זאת, מי שער בהווה עשוי לגלות שהנוף בדרך דווקא די יפה.
אבל אני לא באמת נגד חלומות גדולים ושאיפות גבוהות. הבעיה האמיתית לדעתי של יותר מדי אנשים בימינו היא שהם לא מסוגלים להיות שמחים בחלקם. אני קוראת לזה תסמונת אתרי ההיכרויות. המון אנשים לא מסוגלים למחוק את המנוי שלהם באתרי היכרויות, גם אם הם כבר יוצאים עם מישהי/ו, כי אולי מחכה שם משהו יותר טוב בשבילם. התוצאה, אגב, היא שהם לעולם לא יתנו צ'אנס אמיתי למה שיש.
אז אני לא אומרת לא לחלום, אבל עשו טובה – קחו קצת זמן ליהנות מהגשמת החלומות שלכם ואל תתייחסו לחלום עצמו כאל ערך. וזכרו – בשביל לחלום צריך לפעמים גם קצת לישון.
(הכותרת, אגב, היא פראפראזה על השיר הזה)