זוהי אחת התופעות המשפיעות על הנקת תינוקות .
מדובר בתופעה המכונה "לשון קשורה".
פירוט המונח
לשון קשורה היא לשון המחוברת לרצפת הפה על ידי מיתר שנקרא בלעז פרנום (Frenum). אבל זו רק חלק מהבעיה.
הלשון תת-תפקודית היא התופעה היותר נרחבת, ולמרבה הצער במקרים רבים היא אינה מאובחנת בזמן.
ניתן לראות כי לשון תת תפקודית היא לשון שהתנועתיות שלה פגועה, או שהכוח שלה לא רגיל.
זה גם יכול להיות שילוב של שני הדברים.
כתוצאה מכך נפגעת תפקודה של הלשון, אבל עם אבחון נכון על ידי מטפלים המתמחים בנושא ועם טיפול פשוט בתחילת חיי התינוק, ניתן לטפל בה.
נשאלת השאלה: מהי חשיבותה של הלשון בגופנו?
חשיבות הלשון בגופנו
ללשון יש תפקיד חיוני בעיצוב הלוע ומבנה הלסת כבר בשלב העוברי ובתקופה הראשונה לחיי התינוק, בה רקמות העצם עדיין רכות וניתנות לעיצוב התקין.
בגיל מאוחר יותר ללשון כבר אין את היכולת לבצע תפקיד זה באופן עצמאי.
כלומר, ככל שנקדים את הטיפול הוא יהיה אפקטיבי יותר וגם משמעותי יותר לחייו של התינוק, שלא לדבר על כך שהטיפול בשלב הזה מאוד פשוט ונוח בדרך כלל.
כיום אין מודעות מספקת לחשיבות ולהשפעה של תפקוד הלשון על הבריאות העתידית ואיכות החיים שלנו.
תנועתיות נכונה של הלשון חיונית להתפתחות תינוקות ולתפקודי גוף חיוניים יומיומיים שלהם בעתיד, כילדים וכמבוגרים.
הבעיות שיוצרת תופעת "הלשון הקשורה"
לשון תת-תפקודית שאינה מטופלת בגיל הינקות עלולה לגרום להפרעה בתפקודי גוף כמו בעיות בהנקה, אכילה מבקבוק (נזילת חלב מהפה), לעיסה, בליעה, דלקות אוזניים חוזרות ועד פתולוגיות עתידיות כמו בעיות נשימה, בעיות בשינה ועד דום נשימה בשינה, ריפלוקס, הגייה לקויה, בעיות אורתודונטיות קשות.
מי יכול לטפל בבעיה זו?
ליועצת הנקה תפקיד קריטי לאחר הלידה.
יש לה את המיומנות והיא תהיה הראשונה לאבחן את התופעה (כאב בהנקה, חוסר עלייה במשקל). לאחר האבחון, תנחה היועצת את האימא להתחיל לבצע תרגילים לשיפור תנועתיות הלשון ובמידת הצורך היא תפנה לטיפול אצל רופא מומחה לעניין.
זה יכול להיות רופא שיניים לילדים, או רופא אף אוזן גרון. קל לפספס את המקרים שאינם מובהקים והמקרים האלה לא חולפים מעצמם בהמשך החיים.
קיים גם מצב בו נדרשת התערבות רופא לשחרור הלשון.
הליך זה כולל חתך שעושים ברקמת החיבור שמתחת ללשון, לפעמים גם בשפה. לפני הליך כזה חשוב לתרגל את התנועתיות של הלשון כדי לשפר אותה, וזאת על פי הוראות רופא מומחה.
תרגול אחרי התרת לשון מונע איחוי מחדש של רקמת החיבור הזאת וכך גם חוסך פרוצדורה חוזרת שמתרחשת ב-30 אחוזים מהמקרים של התרת לשון בהם לא התבצע תרגול.
חשוב לציין בהקשר זה כי עד היום המטפלים נאלצו לבקש מההורים לתרגל את הלשון על ידי החדרת שתי אצבעות (של הורה), או מכשירים לא נעימים, לא ישימים וכואבים אחרים אל מתחת ללשון, כדי להרים ולהוריד אותה וכך ליצור תנועתיות.
ברוב המקרים ההורים היו נרתעים ומוותרים על השלב הזה וכך באופן מעשי הילד לא קיבל את הטיפול המלא הנדרש, והתוצאות היו בהתאם.
אבל יותר מזה, במקרים מסוימים בגלל חוסר הישימות של התרגול, מטפלים ורופאים אפילו ויתרו על השלב הזה.
היום יש מכשיר חדש קטן ופשוט בשם Liper Device, שמתלבש על אצבע ההורה ואתו מבצעים בצורה פשוטה ונוחה את התרגילים הפשוטים והקצרים הנדרשים לטיפול.
חשוב שהורים יתנו יותר תשומת לב לתסמינים של לשון תת-תפקודית, כמו תינוקות שבוכים הרבה או שאינם עולים מספיק במשקל, אימהות שסובלות מכאב בהנקה, צקצוקים בעת ההנקה, יתר גזים לאחר האוכל, תינוקות שנרדמים מהר יחסית בעת האכילה/הנקה, כאלה שהאוכל מהבקבוק נוזל להם מהפה, תינוקות שנושמים מהפה (פה פתוח) בעיקר בזמן השינה.
כל אלה הם תמרורים שהורים ורופאים חייבים לשים לב אליהם.