את ההריון הראשון שלי התחלתי אי שם בסוף 2014, את הבת החיה הראשונה שלי חיבקתי רק בסוף יוני 2016.
צחקתי על עצמי שהיה לי היריון של פילה… אבל עברתי הרבה עד ששוב צחקתי.
את ההיריון הראשון שלי סיימתי בשבוע 31 לאחר חודשיים של ריצות מבדיקה לבדיקה שבסופן קבעו שלעוברית יש מומים במח. בחרנו לחסוך ממנה את "החיים" שניבאו לה ולאחר ועדה עליונה להפסקת היריון ילדתי עוברית ללא רוח חיים בשבוע 31.
לידה שקטה קוראים לזה, כי אין בסופה בכי של תינוק. הקושי בקבלת החלטה כזו זה משהו שאי אפשר לכמת. כל נים בגוף שלי כאב, הקטנה זזה בפעלתנות וכל בעיטה שלה הייתה בעיטה בלב. כל הזמן אמרתי לעצמי שאני עושה את הדבר הכי אימהי. לא תמיד הסביבה הרחוקה ידעה איך להגיב או לבלוע את הגלולה והיו כאלה שהתפלאו וביקרו אותנו על ההחלטה. בזכות הטיפול הפסיכולוגי שעברתי ובזכות התמיכה מהסביבה הקרובה, הצלחתי לעבד את זה ולא לאבד את זה.
תהיו סבלניים וסובלניים כלפי נשים, אל תשאלו אותן מה עם ילדים, אין לכם מושג מה השאלה הזו עלולה לעורר. אני הצלחתי לגרום לאי נעימות להרבה אנשים ששאלו מה עם ילדים. אל תשאלו אימהות "מה עם עוד ילדים?" כי זו היא ההחלטה הבלעדית שלהן והן ממש לא חייבות לשתף אתכם בה. אל תשפטו נשים שהחליטו להפסיק הריון, מכל סיבה שהיא, תאמינו לי שהן מרגישות עם זה מספיק רע והדבר האחרון שהן צריכות זו ביקורת מהסביבה.
חשוב לדבר על הנושא של לידה שקטה שהרבה מנסים לטאטא מתחת לשטיח כי קשה מידי להתמודד.
על ידי מודעות, אני מאמינה שתהיה תמיכה גדולה יותר לנשים שלצערנו חוו את זה.