אני בטוחה שאני ואתה עדיין בנקודת הזמן ממנה הלכת.
לפעמים אני מרגישה שחצי מהזמן שלי עם עצמי אני מעבירה בשיחות מהנפש שלי אליך. כשהלכת ממני כך ללא שום הכנה בשניות רצתי וקראתי כל ספר אפשרי שהיה נגיש לי על החיים לאחר המוות ואילו רק בכדי להבין מה אתה מרגיש עכשיו, איפה אתה נמצא ואם אתה חושב עלי או לפחות, לפחות מרגיש אותי במעט.
הקרובים אלינו, האהובים והיקרים לנו חשבו שהשתגעתי לחלוטין כשבספרייה הביתית שלי כיכבו כמעט אך ורק ספרים על תת המודע, על החיים לאחר המוות על כוחות על טבעיים ועוד דומים רבים וטובים בתחומים האלו. הצלחתי מתוך הרבה כאב להסביר להם שאני פשוט מנסה ללמוד את הדרך לתקשר איתך, בעולם שלך ואולי אתה לא בעצם רחוק ממני אלא רק במרחק נגיעה ממש מעבר לפינה.
"אולי יש עולם מקביל?" אני זוכרת את עצמי אומרת בחצי חיוך בעיניים דומעות במהלך השבעה ומחכה לכך שמישהו יאשר את מחשבתי על עולם מקביל בו אתה יכול להמצא.
בכל חיוך שעולה על פניי אני חושבת עליך, אולי אתה צופה בי מלמעלה וחי איתי את האושר שלי, את הרגעים העצובים שבי, את המחשבות עליך ואת התשוקה הכואבת שלי אליך שלעולם לא נעלמה.
מנסה לדמיין איך אתה חי שם. בטח יש לך את משחקי המחשב שכל כך אהבת והיית מכור אליהם, אופנוע מהכבדים והחדשים ביותר שאתה לבטח מבריק בלי סוף כדי לצאת איתו לרכיבות ארוכות ואת כל הפרקים של "קרובים קרובים" שראינו ללא הפסקה יחד.
אולי בנית לעצמך נוף מושלם ועוצר נשימה שאהבנו? נוף חורפי עם עננים, ברקים ורעמים. אולי יצרת לך בקתה מוקפת בטבע מסביב? כזו שתמיד פינטזנו עליה כשהיינו שכובים בתוך שק שינה תחת כיפת שמיים זוהרת.
אולי את כל היופי והאושר שאתה חולקת איתך אישה חדשה? מתיימרת לרצות לדעת שאתה מאושר, מוגן ולא חווה כלל עצב, כאבים או רגעים קשים ובכלל שהחיים שלך אחרי המוות הם אושר מושלם.
כי לאן עוד תלך נפש טהורה נפלאה אהובה ונדירה כמוך? הרי בלעדיך, גן העדן לבטח כלל לא היה קיים.
