"האומן הסובל" היא אקסיומה מוכרת ברחבי העולם, וז'אן-מישל בסקיה בהחלט מגלם אותה. מגיל צעיר, האומן המוכשר הזה חי חיים רצופי אסונות. ייתכן שחלק מהסבל שלו תורגם לעבודות הנמרצות, הנלהבות והמורכבות שיצר. זה נדיר למדי שאומן גרפיטי חוצה את גבולות הרחוב ונכנס לחלל הגלריה, אבל בחייו הקצרים, בסקיה בהחלט עשה זאת, והשפיע באופן בלתי נשכח על עולם האומנות בת-זמננו.
SAMO
בסקיה אמר: "אם אתה רוצה לדבר על השפעה, בנאדם, אז אתה צריך להבין שהשפעה היא לא השפעה. היא פשוט רעיון של מישהו אחר שעובר דרך המוח החדש שלי". ועם זאת, לתיוג הגרפיטי שלו, שהיה גם הפסאודונים שלו, הייתה השפעה אדירה. אמנות הרחוב של בסקיה עסקה במגוון רחב של נושאים, המורשת הפורטוריקנית וההאיטית שלו, סמלי תרבות פופ, ציטוטים תנכיים וסוגיות פוליטיות, ועל כל היצירות הללו חתם בראשי התיבות SAMO – קיצור של Same Old Shit (שוב אותו החרא). מעבר לחתימה, זאת היתה דרכו התמציתית והנוקבת למחות נגד הדת, הפוליטיקה והממסד. האם הפסאודונים משקף בארבע אותיותיו את גרעין המוטיבציה הרגשית שלו כאומן? זה בהחלט לא יהיה מפתיע, בהתחשב בכל מה שעבר בחייו הקצרים.
ניתוח, פרידות ופאנק רוק
ז'אן-מישל בסקיה נולד למשפחה מהמעמד הבינוני בברוקלין, ניו יורק. אביו היה רואה חשבון, במקור מהאיטי, ואמו הייתה ממוצא פורטוריקני. בסקיה נולד בשנת 1960, הוא היה השני מבין ארבעה ילדים, אבל אחיו הבכור נפטר זמן לא רב לפני שנולד. את עולם האומנות הכיר בזכות אמו שהקפידה לקחת אותו לתערוכות ועודדה אותו לצייר מגיל צעיר מאד.
