אם שואלים אותי מה שלומי, אני כבר לא יכולה לומר בסדר גמור. זה כבר בכלל לא בסדר, והרבה יותר בכיוון של הגמור. אולי אתמול בבוקר הייתי עונה אחרת, אבל זה היה לפני הטלפון מהעובדת הסוציאלית.
הטלפון צלצל ממספר לא מוכר, והיא אמרה שהיא עו"סית, וצריכה לפגוש אותי ואותו בנוגע לילדה. הילדה קטנה, אמרתי, ושאלתי מה העניין. היא ענתה שזה לא לטלפון וזה נוגע לדיווח שהגיע מהילדה. מה לכל הרוחות יכולה לדווח ילדה בת ארבע וחצי???
קבענו להיפגש בשמונה בבוקר, ובעשרים השעות עד לפגישה חלפו בראשי מאות סיטואציות אופציונאליות הזויות ברמה כזאת או אחרת. הוא, שלא נוטה לתרחישים דמיוניים הודה שהקריאה לפגישה "בהחלט מטרידה". בשלב הזה כבר לא הייתי כל כך בסדר.
בשמונה התייצבנו אצל העו"סית, שטרחה לספר שהיא רפרנטית לחוק הנוער, או משהו כזה, וסיפרה מה שקרה, ונתנה הנחיות למה שצריך לעשות. והכל במילים ברורות, ומתוך הניסיון שלה, ואיך פועלים במקרים כאלה. ההמלצה שלה כרגע ללכת לטיפול משפחתי כולל ולא להגיש תלונה למשטרה אבל זה צריך להגיע לוועדה המחוזית שדנה במקרים מהסוג הזה ונותנת פטור במצב שהעניין מטופל. היא נתנה שמות של מאבחנים, והנחיות איך לפעול בבית, ושמות של מרפאות וכתובות ומספרי טלפון. אבל אצלי שום דבר כבר לא היה בסדר.
ואיך אתם עם זה? היא שאלה בסוף. ומה יכולתי לענות? מילים לא עלו לגרון החנוק מדמעות ממילא. ובאיזה מילים להשתמש? מה אומרים כשמישהו מספר לך שהבן הגדול ביקש מהקטנה שתיגע לו?
לא אנשים זרים. לא איזה אורח שההורים שלו לא יודעים לגדל ילדים. לא סוטה אשמאי פתיין דוחה… אלא הילד הגדול שלי. זה שהתחיל תיכון ברגל ימין, וחזר אתמול עם תעודה מבריקה ושפע מחמאות מהמחנכת באסיפת הורים לפני שבועיים. הילד טוב הלב שהופך מול עינינו לעלם נאה, שמשחק כדורסל והולך לתנועה ועוזר בבית. הילד הגדול הזה, החמוד שלי, שלא יודע להתמודד עם המיניות שתקפה אותו בזמן האחרון, והוא מוצא פתרון מעוות עם אחותו הקטנה.
אולי הם מגזימים, אני חושבת, כשהיא מדברת במילים של תלונה במשטרה, וטיפול בנפגע וטיפול בפוגע. ואז אני נזכרת שגם הילדה הקטנה שלי בסיפור, ואילו היה מדובר במישהו אחר הייתי נזעמת ושואגת. ושוב אני מרגישה גמורה. חופרת בראש איפה פעלתי לא נכון? מה יכולתי לעשות אחרת? למה דווקא לי? ומה אני צריכה את זה עכשיו???
אחרי שגמרתי לרחם על עצמי, חשבתי שטוב שהילדה דיווחה, לפני שהיא חשה פגועה, כי לפי האינדיקציות של העו"סית והגננת, היא בסדר גמור ולא מראה סימני פגיעה. וטוב שאנחנו לוקחים את העניין ברצינות, ללמד את המתבגר איך להתמודד עם דחפים מיניים בצורה בריאה, כי כנראה שזה לא בא לו באופן טבעי. וטוב שהטיפול בעניין יהיה מקצועי ואפקטיבי, כדי שהוא לא יהפוך לבוגר שפוגע באחרים. אז אני נושמת עמוק ומתכוננת לתהליך הלא ברור הזה שעומד לפנינו. כי אני בסדר גמור.
