הסתדרות המורות (המורים) הכריזה לפני שבועיים על סכסוך עבודה; בינתיים וסרמן הודח מתפקידו וסגניתו מונתה ליו"ר זמנית.
אמש, לאחר ששוב, אלפי מורות ומורים לא קיבלו שכר, או קיבלו שכר חלקי הודיעה ההסתדרות על שביתה של 3 שעות בגנים ובבתי הספר היסודיים.
משרד האוצר, משרד החינוך וארגון המורים (ששבת בשל אותו נושא לפני חודש) הכריז- היו"רית הזמנית החליטה על שביתה על מנת להיבחר בבחירות הקרובות להסתדרות המורים, יש פה "אי תום לב" (חדשות חצות ערוץ 10).
הורים רבים הכריזו שהם "בני ערובה" של המורות שנהנות מ"חגים שרק הן מכירות" YNET, 2/1/16 , והתרעמו שוב על שביתה, ישר אחרי חופש.
מורות בתיכונים נאלצות להישאר מחר בבית, כי הבעלים שלהן עובדים בעבודות חשובות יותר, עם תגמול נאה יותר, במדינה בה אין שיוויון, ולכן הגיוני ש-40 תלמידים יסבלו אבל לא הבוס של הגבר.
הפייסבוק גועש, משרד האוצר (החברתי כמובן, בהובלת כחלון) מנסה להוציא צו איסור שביתה ולפתע כולם מתעניינים במורות.
מפתיע משהו, שהרי מזה מספר חודשים מורות צועקות מעל כל במה שמלינים את שכרן, שנמאס להן לעבוד כעובדות קבלן ושתקציבי הענק של המערכת מגיעים לקבלני משנה אך לא אל המחנכות בשטח; המון לייקים וכמה דמעות על מורות חדשות שמרגשות בסיפורי אלטרואיזם וזהו.
אף אחד-ת לא תומך, דורש צדק חברתי או הוגנות; אבל ברגע בו נעשה מעשה אמיתי- שביתת שלוש שעות כולם מזדעקים.
נכון, המערכת זקוקה לשינויים בהיבטים רבים, נכון גם כולנו יודעות בדיוק מה צריך לעשות אבל גם נכון שהפרופסיה הגדולה ביותר בארץ היא גם המוחלשת ביותר, המאוימת ביותר והמתמודדת ביותר עם אינספור שעות נוספות שלא נספרות מעצם המקצוע, הסכם התקדמות ארכאי, מספר עצום של עובדות קבלן מנוצלות ושקופות שעוסקות בחינוך הילדים של כולנו ובעיקר חברות בארגון ללא משאבי אנוש וללא הנהלת חשבונות יעילה.
כמובן שהפתרון הזמני, שאינו עובד ביעילות רבה, הוא חברה חיצונית לפתרון זמני- שלא מראה את אותותיו, הוא עוד טלאי בהיבט יחס המערכת לעובדותיה, ולכן הוחלט שדי.
זעקות השבר וההסברים הפוליטיים- יש בהם מן האמת, אך האמת הגדולה היא שצריך לומר די בצורה ברורה. פוסטים לא עושים את העבודה במדינה בה שביתת טייסים וסגירת נמל התעופה הם נורמה מקובלת, ואיום באלימות הוא זרז לתקבולים, שביתה עשויה לייצר שינוי.
תפקידנו כחברה הוא לוודא שהשביתה, אם תתקיים ואם לאו, תהיה יריית פתיחה להוגנות בתנאי ההעסקה של כ-130,000 עובדות ועובדי הוראה, ואולי להתייחסות רצינית יותר למערכת החינוך ולא רק, או בעיקר, כשק חבטות.
וכמחנכת שלגמרי מעדיפה ללמד מחר, השביתה בעיני ראויה ביותר, גם אם חלק מהסיבות לביצועה לוקים בחסר.
