במכולת

ירדתי למכולת. אם אין לי חלב לקפה של הבוקר, אני משתגעת. בתור לפני עמד האוגר של שכנה שלי.
"את אמא של אדר"? הוא שאל.
"מה?" הייתי בהלם. "איך ת'ה יודע?"
"הוא דומה לך." הקופאית התחילה להעביר את הפריטים שלו על המסוע: קוואקר, דיאט קולה ומגבונים.
"הטחורים הורגים אותי", הוא הרים את הכתפיים כשהקופאית העבירה את המגבונים.
"איך קוראים לך?"
"ליאת." עדיין הייתי המומה מזה שהוא יודע שאני אמא של אדר.
"תקשיבי, ליאת, אני חייב לדבר איתך על משהו מאוד חשוב. הילד שלך חופר לי במוח. אבל ממש מכרסם. הוא מגיע אלינו הביתה ולא מפסיק ללטף ולהצחיק אותי. אבל כל הזמן אותה הבדיחה. בהתחלה אני עושה את עצמי צוחק בשביל הנימוס אבל בחיאת רבאק, נשבר לי הזין מהנימוס הזה.
את חייבת לדבר איתו, שיפסיק עם זה. אחרת הוא לא יוכל לבוא לשחק יותר עם סנונית."
מי חושב שהוא האוגר הננסי הזה שיגיד על הילד שלי מכרסם?!?
"וואלה? אז גם ת'ה מכרסם בעצמך!!! מה אתה חושב לעצמך שאתה? ניטשי?"
"קוראים לו פרידריך נישטה יא אמה?"