לפעמים זיכרונות הילדות שלנו הרבה יותר יפים ממה שהם נראו לנו כשהתקיימו. זיכרונות הילדות שלי כוללים שפע חוויות תרבותיות. בתור בת זקונים לאמא אומנית ואבא שעבד ללא הפסקה, אני הייתי המלווה הרשמית של אמא שלי לכל הפעילויות התרבותיות שהיא אהבה. כך מצאתי עצמי בגילאים חד סיפרתיים אוחזת במנוי לפילהרמונית, מנוי לבלט הישראלי, ומבקרת של קבע בשווקים, מוזיאונים וגלריות ברחבי ת"א.
אני מודה שלא תמיד אהבתי את הבילויים האלו. בימים שחבריי נצרבו מהשמש וניזונו מלחמניה ושוקו בקייטנת הקיץ, אני נגררתי במוזיאון ת"א שומעת הסברים על מושגים כמו אימפרסיוניזם, רנסאנס, מודרניזם, קוביזם ועוד. בזמנו חשבתי שכלום לא נכנס וההסברים מיותרים, היום אני יודעת שהמוח קולט גם כשנדמה שמשתעממים. לא הפכתי למומחית גדולה לאומנות, גם לא למעריצה נלהבת, אבל אני בהחלט נהנית היום מביקורים במוזיאונים, בארץ ובחו"ל ומקפידה לעשות זאת אחת לתקופה. ומעבר לכך, אני מקפידה שגם ילדיי יבקרו במוזיאונים ומשוכנעת שגם אם לא תמיד זו תהיה הבחירה הראשונה שלהם לבילוי, משהו ממה שאנו מעבירים להם היום יישאר איתם לעד. לשמחתי גם בן זוגי הולך בשמחה וכיודע כל, הוא הממונה אשר על ההסברים. הבנים כבר מכירים היטב לא מעט מוזיאונים מתחומים שונים, ולגאוות אימם הפולניה מתנהגים לתפארת מדינת המוזיאונים.
השבת האחרונה היתה מושלמת לביקור במוזיאון. שבת חורפית ללא הזמנה אחת לחמין. אני בחרתי במוזיאון ת"א המועדף עליי, מתוך ידיעה שמוצגת בו תערוכה מיוחדת של מעצב האופנה קריסטובל בלנסיאגה. שינוי מרענן בין שלל התערוכות המסורתיות.
את השם הכרתי, את הפרטים לא. כפי שאני נוהגת לעשות, פניתי לגוגל, שם למדתי כי קריסטובל בלנסיאגה נולד בשנת 1895 בחבל הבסקים שבצפון ספרד. אמו הייתה תופרת, ובילדותו שהה בלנסיאגה במחיצתה בעת שעבדה. בגיל 12 החל לעבוד כשוליה של חייט. מאוחר יותר עבר למדריד ע"מ ללמוד תפירה מקצועית. בשנת 1919 כבר פתח בוטיק בסן סבסטיאן ובמהרה התרחב למדריד וברצלונה. משפחות המלוכה והאצולה הספרדיות לבשו את בגדיו. ב- 1937 נאלץ לסגור את עסקיו בספרד בעקבות מלחמת האזרחים הספרדית ועבר לפריז, שם צמח ובשנות ה-50 וה-60 הוא נחשב לאחד הבולטים ביותר בתחום האופנה העילית.
בלנסיאגה סגר את עסקיו בשנת 1968, ונפטר בשנת 1972. נכון להיום, בית האופנה בלנסיאגה פועל בבעלות בית האופנה גוצ'י.
התערוכה "קריסטובל בלנסיאגה- אוסף אופנה פרטי" מציגה פריטים מהאוסף של בלנסיאגה, חלקם עיצובים שלו, חלקם מלבושים וטקסטיל שאסף מסוף המאה- 19 וראשית המאה ה- 20, ובנוסף, גזירי עיתון, שרטוטי אופנה, ספרים, אביזרים ועוד, כולם מגובשים לידי תערוכה שחושפת בפנינו את אהבותיו, השראותיו ויצירותיו המוקפדות עד מרהיבות של בלנסיאגה.
הפריטים המוצגים הם בחלקם כאלו שהיו נלבשים בשמחה גם היום, לו היה לנו לאן וחלקם יצירות מופת לא לבישות. הטקסטיל מרהיב. תחרות יוצאות דופן, רקמות בעבודת יד, אומנות לשמה. מבחינתי להסתכל דקות ארוכות על שמלת תחרה שחורה, תפורה בתפירה עילית, שווה ערך להתבוננות ארוכה בתמונה של פיקאסו, כל רגע מתגלה עוד פרט. בחלק מהפריטים קשה להתגבר על היצר הטבעי לגעת ולמשש את הבד והתפרים.
תנאי הצילום בתערוכה כ"כ גרועים, שזה ממש עוול לצרף כאן את התמונות שהצלחתי לצלם בטלפון הנייד שלי. מצד שני, אולי התמונות הגרועות הן אלו שיעשו לכן חשק ללכת לראות את הדבר האמיתי.
לצד התערוכה של בלנסיאגה, תמצאו באגף החדש של מוזיאון ת"א גם את התערוכה "גוף הדברים, שלוש סביבות אופנה: בלס, בודיקה, סנדרה בקלונד", שמציגה אופני עשייה וייצוג של זהויות באמצעות בגדים. חוברת של 20 עמודים מסבירה את מהות התערוכה הזו. אני מודה, שהתייאשתי מהקריאה אחרי שלושה עמודים שלא הבנתי מהם דבר. אבל אם אתם כבר במוזיאון כדאי להיכנס לסיבוב, אני התרשמתי במיוחד מהחלל של סנדרה בקלונד שמורכב ברובו מסריגים בסגנון אדריכלי.
'קריסטובל בלנסיאגה: אוסף אופנה פרטי'. מוזיאון תל אביב (האגף החדש, שדרות שאול המלך 27, תל אביב). 21 בדצמבר 2012 עד ה-27 באפריל 2013. אוצר: אולבייה סייאר
קישור לפרטי התערוכה באתר מוזיאון תל אביב
חשוב לדעת- הכניסה לילדים עד גיל 18 חינם