'בלוג משלך' בלונדון - יונייטד קינגדום היר איי קאם

'מיסיס כרמי?' שואל אותי קול אשה במבטא אנגלי מושלם, 'אי אם ספיקינג פרום בקינגהאם פאלאס, ויי הרד אבאוט יו אנד יור סדנה 'בלוג משלך' אנד ווי וולד לייק טו אינוויט יו טו טיץ' אין דה פאלאס.

יס, מייגן מרקל וויל בי דר, שי וונטס טו אופן א בלוג ביפור דה וודינג וויט פרינס הארי.'

צילום: Chris Jackson/Getty Images

'את נוסעת ללונדון ומשאירה את הילדה לבד בבית?' שאלה אמא שלי בפלצות.

זו היתה הנסיעה הראשונה שלי כסוכנת נסיעות לסיור לימודי ללונדון. בתי הבכורה היתה אז בת שנתיים בערך וכשסיפרתי על כך להוריי, אמי, כאמור, כמעט התעלפה.

'יש לה אבא וסבא וסבתא משני הצדדים, היא לא נשארת ברחוב' אמרתי ודחסתי למזוודה את כל מה שצריך ולא צריך ולא האמנתי שאני באמת עומדת לטוס ללונדון לסוף שבוע, מהעבודה.

מאז הייתי בעיר הנהדרת הזו כבר כמה פעמים. עם חברה, עם בתי, זו ש'נטשתי' וכפיצוי נסענו יחד לסוף שבוע לכבוד יום הולדתה ה-18.

לונדון היא עיר שאפשר לחזור אליה שוב ושוב. רצוי פעם בשנה. אי אפשר לשבוע ממנה, מהרחובות, מהחנויות, מהתרבות, מההצגות.

כשהתחלתי להעביר סדנאות, קבעתי לעצמי חוק: המרחק הגאוגרפי לא יהווה לי מכשול.

ובכל מקום בו יש נשים הרוצות לכתוב, ללמוד את שפת ה'בלוגינג', לנער את שריר הכתיבה- אגיע אליהן עם ארגז כלים, מחברת, מצגת והרבה מילים ואהבה.

וכך מצאתי את עצמי דוהרת בין ראש פינה לערד, בין גינוסר לגדרה, והתחיל, אפעס לגרד לי שריר ה'ז'טם טרמינל'.

ברשימת החלומות שלי, במקום גבוה רשום: להעביר סדנה לכתיבת בלוג בלונדון.

יש הרבה ישראליות בלונדון, נכון? יש להן בטח על מה לכתוב ומה להגיד, נכון? אז בלוג!

לפני הרבה שנים גרתי באפריקה. בגאנה ובטוגו וכל מה שרציתי היה הביתה. כל כך התגעגענו הביתה ואת היומיום שלנו כתבנו על נייר מכתבים (אוי, כמה שאני עתיקה) ושלחנו לארץ, למשפחה ולחברים.

את כל הצבעים והריחות, השווקים והבדים, החום והלחות, המלריה שחליתי בה, התופרת שתפרה חליפות איכות במכונת תפירה קטנה מתחת לעץ ואז שלחה אותי לשוק לדוכן קטן בו מכרו את כל התגיות של המעצבים הכי גדולים: גוצ'י, דולצ'ה וגבאנה ועוד והופ! המכנסיים שנתפרו מתחת לעץ הפכו למותג, כל האנשים והרוכלים, כולם הפכו לסיפורים קטנים ונשלחו במכתבים עם בול לארץ ועברו מיד ליד.

'לו היה לי אז בלוג' אני חושבת לעצמי לא פעם, 'לו רק היה לי בלוג'.

וכך מצאתי את עצמי משוטטת בקבוצה שנקראת 'ישראלים בלונדון' וכמו לכל קבוצה ברשת, גם לזו יש מנהלת ושמה ויוי בן דוד אדגר Vivi Ben-David Edgar
ואני פונה אלייך, ויוי:

הי ונעים מאד, שמי יעל כרמי ואני מנחת סדנאות לכתיבה אישית, כתיבה ברשת ויצירת בלוג והייתי רוצה להעביר את הסדנה הנהדרת שלי 'בלוג משלך' בלונדון, בפני נשים ישראליות.
אני יודעת שעבור נשים החיות וגרות בחו"ל הבלוג יכול לשמש כבן משפחה נוסף, כחבר, כמשענת וכתף וייצור עבור כל אחת מקום משלה בעולם בו תוכל לשתף את החיים מחוץ לישראל וגם לתעד אותם במילים ובתמונות.

מה נדרש? לא הרבה, חדר נעים עם שולחן גדול שמסביבו אפשר לשבת ולכתוב, חיבור לפטופ למסך, והרבה נשים תאבות כתיבה.

ובמהלך סוף שבוע, 3 שעות בכל יום, אעביר לכן את כל הדברים החשובים, היפים ומעוררי הכתיבה והתשוקה למילים שאני יודעת ואוהבת.

אני כבר רואה בדמיוני את הנשים הכותבות על חייהן שם, על הגעגועים לכאן, על החיים בין שתי ארצות ואיך כל זה יתחיל לרקום מילים ואותיות ולכל אחת יהיה בלוג משלה.

אני שמה לרגע את הצניעות בצד ואומרת לך באחריות: אני מעולה במה שאני עושה, הסדנאות שלי מלאות ברגש והומור, אני חושבת עליהן ביום ובלילה ובעיקר אוהבת את הנשים שנרשמות וכותבות ונפתחות ומגלות שהן יוצרות לעצמן מקום משלהן בעולם בעזרת המילים שלהן.

כי כך קרה גם לי וקורה כל יום.

יעידו מאות הנשים שכבר למדו אצלי וממשיכות ללמוד.

הקיצער, ויוי, רק תזמינו אותי, ואני על המטוס. בשבילכן.

את כל הפרטים הלוגיסטיים כבר נסגור בהמשך.

ואסיים עם הסלוגן שלי : בואי, וגם לך יהיה בלוג משלך,

יעל כרמי

מישהי חכמה אמרה לי פעם כשהתלבטתי אם לעשות או לא, אם לשלוח או לא, אם להגיד או לא להגיד:

'את 'הלא' כבר יש לך אולי יהיה לך 'כן'?

והנה אני יוצרת לעצמי את הדרך ל'כן', לטלפון מלונדון שאומר לי: 'מתי את וסדנת הכתיבה שלך מגיעות אלינו? מחכות לך כאן.'

ומייגן מרקל? היא בטח עסוקה עם שמלת החתונה ועם החותנת שלה והמשפחה שלה ושלו ושל כל האומה האנגלית, אבל אני יודעת מה היא באמת צריכה:

בלוג משלה.

♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥ ♥