מי שלא היה בבית ספר בשנים האחרונות אולי לא מבין מה זה אומר להיות מורה בימינו. ואני לא מתכוונת לביקור קצר שלכם בביה"ס של הילדים מדי פעם לשיחת הורים או משהו כזה. אני מתכוונת לשהות ממושכת של ימים שלמים בתוך בית ספר, שגורמת למורות לפעמים להיראות מיואשות או לפחות מותשות לחלוטין…
פלוראנס היא אמא חד הורית ומורה בבית ספר יסודי בצרפת. מורה משקיענית – כזו שכל אחד מכם היה רוצה עבור הילדים שלו. כדי לחסוך בשכר הדירה היא אפילו גרה במבנה ביה"ס, כך שלהלכה ולמעשה כל החיים שלה סובבים אך ורק סביב המציאות הבית-ספרית. בנה דני לומד בכיתה שלה, מה שהופך את הערבוב בין עבודה למשפחה למודגש ובעייתי עוד יותר (בתמונה: דני וסאשה).
הסיפור המרכזי של הסרט מתחיל כשאחד הילדים בביה"ס, סאשה, מתנהג באלימות ומסתבר שמזה זמן מה הוא חי לבדו לאחר שננטש על ידי אמו. פלוראנס מגלה את זה במקרה והקשיים של סאשה מטלטלים את עולמה. היא מתחילה לבחון בעין ביקורתית את כל מקצוע ההוראה, את מה שחשבה על עצמה כאמא וכמורה, ואת עצם תפקידו של ביה"ס כמוסד בחיי הילדים שמבקרים בו.
אגב העיסוק בסיפוריהם של סאשה ושל פלוראנס ודני אנחנו נחשפים גם לסיפורים של דמויות נוספות – סייעת בכיתה, מורה צעירה בהתמחות, מורים שונים בצוות וכמובן בחור שרמנטי שלא אגיד עליו כלום כדי לא לספיילר, רק שחצי מהסרט הייתי עסוקה בשאלה האם הוא צחי הלוי או רק מאוד מאוד דומה לו…
תוך כדי כך אנחנו נחשפים לחיים האינטנסיביים והכה-מורכבים של מורים: שילוב של ילדים בעלי צרכים מיוחדים בכיתה עמוסה וצפופה, הרצון לראות את כל הילדים בתוך הבלגן, הווי חדר המורים (בעיקר הסצנה שבה המורים מדברים על הטרנדים האחרונים בשדה החינוך – סצנת חובה לכל מורה!), האלימות במסדרונות, הרעש והפעילות הבלתי-פוסקת שבתוכה הם צריכים לתפקד במשך שעות…
אבל גם: המתיקות והתמימות של הילדים, הפתיחות והתום שלהם כשהמורה מצליחה להפוך את חומר הלימוד למשהו שרלוונטי לחייהם, והקסם שאין לו תחליף שבתחושה שעשית משהו בשביל מישהו – שהצלחת ללמד, להקשיב, לחולל שינוי בחייו של ילד.
בקיצור: סרט נהדר. רוצו לראות! בעיקר אם אתם מורות ומורים.
שימו לב!
אני כותבת עכשיו גם כאן: אמי"ת גוגיה – הבית לחדשנות בחינוך
מוזמנים לבקר ולהירשם לקבלת עדכונים
עקבו אחריי גם בפייסבוק
