קיבלתי תור לMRI בשעה הזויה. ארבע וחצי בבוקר. אלה שעות שהייתי רגילה לאסוף את עצמי ממועדון תל אביבי בעבר הלא רחוק. ולמרות זאת, מצאתי את עצמי שמה שעון לשלוש בבוקר ויוצאת ישנונית לרחובות הריקים כמו טירונית לשמירת לילה.
MRI זאת בדיקה שמתבצעת בתוך מכונה שנראית כמו צינור ובכל הסדרות האמריקאיות שנוגעות אפילו לשנייה ברפואה היא מופיעה. כנראה שהיא מצטלמת טוב. ממש דוגמנית על של המכשור הרפואי. אין לי מה לספר לכם על הדקירה בוריד וכל שאר הדברים שיביאו לקיטור מתמשך ומשעמם. אני כאן כדי למכור לכם את הבדיקה המדליקה: יכולה לספר על התנוחה המצחיקה בה השכיבו אותי לפני שהכניסו אותי למערה המרעישה והמרעידה הזאת. שכבתי על הבטן. חלק מאיבריי לא קיבלו תמיכה מלמטה (כל מי שילדה לפחות פעם אחת צריכה עכשיו לחייך). המצח והסנטר דווקא כן וזה אומר שהם כאבו תופת אחר כך מזה שהם היו מונחים על מתכת למשך 40 דקות. פה הצחוק היה כשיצאתי מהחור השחור והיו לי שני כתמים אדומים על הפנים, כאילו נרדמתי שיכורה על הבטן. את הידיים שלי ביקשה הטכנאית שארים למעלה כשאחת מהן אוחזת לחצן מצוקה. מישהו אמר לחצן מצוקה? כבר נכנסתי לסטרס. בתכלס, לא היה לי למה להילחץ, במילא היד שאחזה בו נרדמה, ככה שיעילותו הוטלה בספק.
המלצות לא שגרתיות ודרך חדשה לראות את המציאות:
אז מה עושה אישה הזויה בתוך מערה מאסיבית ממתכת, עם רעשים מונוטונים שהקצב שלהם משתנה אחת לכמה דקות?
- מדמיינת שהיא "סופר גירל" עם כוחות על. (התנוחה יושבת בול, החומר שמוזרק לגוף הופך אותי לאישה ביונית או משהו אחר מהאייטיז).
- מדמיינת שהיא מבלה במועדון תל אביבי נחשב עם מוסיקת טכנו חופרת.
- מנסה לשכנע את עצמה שלנשום זה לא נחשב לזוז. הרי לא הייתי רוצה להתחיל הכל מהתחלה.
- מנסה לא להיקרע מצחוק כשאני מודה לאל שלא אכלתי שעועית או משהו…
אקיצר, מומלץ לבעלי דמיון עודף, מי שמיצה את סצנת העיר השגרתית, היפוכונדרים או למשועממים טיכו. לא לקלסטרופובים.
המשך כנראה יבוא…
בינתיים קבלו שיר:
[youtube ]