ממשיכה לעדכן אחרי תקופה לא פשוטה של פרידה כואבת מאדם יקר.
עדיין מתמודדת עם התמרדות אינטנסיבית של הגוף שלי לשינויים שהמיינד רוצה לעשות.
מבינה שהשינויים הגדולים יבואו מתוך הטמעה של הרגלים מאוד קטנים, לכאורה, אך סופר בסיסיים.
משכנעת את עצמי שהיסודות הם הכי חשובים ולכן אני לא באמת מתעכבת…
אז בשיחת אימון שניה בתכנית התעכבנו קצת כדי לראות למה זה לא קורה ומה כן מצליח.
מסתבר שהחלטות אצלי צריכות להיות מלוות בכמה אלמנטים כדי להיות משמעותיות.
1. צריך להיות הבנה מאוד טובה של המחיר שאותו אני משלמת בשל דפוס התנהגות מסויים.
2. השינוי צ"ל מלווה בפעולה מאוד פשוטה לביצוע.
3. הקשבה והכרה של הסיפורים שהמחשבות שלי מספרות לי.
ודבר נוסף שעד שלא נופל לי האסימון מאיזה הסבר הגיוני או שמדבר אלי, זה לא יקרה.
ואז היא אמרה שכשאני נכנעת להרגל ישן אני בעצם לא נמצאת במצב של בחירה.
פה נדלקתי.
בחירה? זה ה- קטע שלי.
אין מצב שאני מסתכלת לעצמי בעיניים ואומרת שבחרתי לא לבחור.
ובואו נחשוב על זה רגע.
מה זו בחירה?
זו לקיחת אחריות על סיפור החיים שלנו. היכולת ליצור יותר מאפשרות אחת ואז לעשות צעד אמיץ של העדפת דרך אחת על פני האחרת.
וזה הרבה פעמים מאוד קשה.
כי כל בחירה היא בהכרח גם ויתור על אופציה אחת או יותר ולפעמים זה משהו שתוקע אותנו ומונע מאיתנו לבחור.
מה שמאפשר לי לעשות את הבחירה היא הרבה פעמים האמירה לעצמי בקול שהימנעות מבחירה היא, למעשה, בחירה במצב הקיים ואז אני שואלת את עצמי אם זה מה שאני באמת רוצה.
אז מהיום – השעון המעורר שלי שואל אותי כשהוא מצלצל :
"מה את בוחרת באמת?"
ואני מקווה שזה יעשה את העבודה.
תמשיכו לעקוב.