איש השלג – יו נסבו
ספרות בלש/מתח טובה, סוחפת אותך אל סופה, ומובילה אותך חסר אויר עם השאלה מהי השורה התחתונה? (או במילים אחרות, מיהו הרוצח?)
אז השורה התחתונה שלי, בלי להחזיק במתח… אני אוהבת את יו נסבו, אני מאוהבת ב הארי הולה האנטי גיבור שלו, וכל פעם שאני נתקלת בו אני רוצה עוד…
לרומן מתח זה יש הכל. עלילה הדוקה; קצב, פרוזה, דמיון, ואנטי גיבור שמנצח על הכל ומנצח את כולם בסוף.
גם הפעם נסבו לא מאכזב, כמו ביצת הפתעה, שאכילת השוקולד שלה היא כייף גדול, אבל הצעצוע הממתין בפנים וההצלחה בהרכבתו עוד יותר,
וכמו עוד אלף דוגמאות אחרות הספר הזה טוב.
הוא כתוב כמו סרט מתח הוליוודי טוב, הוא שומר על קצב ועניין לכל אורכו.
הוא מלא תהפוכות הפתעות ואחד הארי הולה, ובנינו, מי צריך יותר?
הארי, אנטי-גיבור כמעט קלאסי. הוא דמות עם מידת אמינות גבוהה.
הוא כריזמטי, אבל בודד ובעל יחסי אנוש בעיתיים.
הוא אלכוהוליסט, אבל מצליח להישאר מפוקס,
חייו האישיים בבלגאן אבל בעבודתו הוא יוצא דופן ומצטיין.
הוא אינו מתחשב בהשלכות אישיות, ונחוש להגיע לאמת ולצדק גם במחיר פגיעה בחוק, וללא פחד מהתוצאה.
והוא בעל קוד של מוסר וכבוד לצדק, אפילו במחיר תשלום אישי גבוה.
'איש השלג' הוא עוד אחד בסדרת ספריו של יו נסבו, העומד בפני עצמו, ויכול להיקרא כיחידה נפרדת או כחלק מסדרה טובה.
הסופר יו נסבו (צילום: Stian Andersen)
לאורך כל הספר, הנוכחי (כמו גם בספרים האחרים בסדרה) , מצליח נסבו לגרום לנו לחבב את השוטר/בלש שלו מבלי שנרגיש איך זה קרה.
הוא עושה זאת ע"י הוספת נופך אישי לחיי הגיבור שלו, בפירוט של אהבה בלתי אפשרית וחייו אל מול האקסית שלו, וחייה החדשים.
כל זאת בזמן מרדף אחר רוצח סידרתי שמצליח לתעתע בו, בסובבים אותו, ובנו. עד להתרה ולפתרון הקטרסיזי בסוף.
נסבו שותל כמה דמויות מפתח שניצבות בדרכו של השוטר שלו אל האמת, אבל יחד עם הקורא, וחבריו מהמשטרה, מתגלות כאבני נגף בדרך אל הרוצח האמיתי.
ע"י כך הוא יוצר עלילת מתח רבת תהפוכות ומהמורות שמצליחה לרתק את הקורא ולהשאירו מופתע ומוקסם כאחת, עד לסוף המותח שכתוב כתסריט מפורט שמצטייר בדמיונו של הקורא אחד לאחד, ורק חסרה מוזיקת הרקע המפורסמת של סצנה שכזו.
כל כך נהניתי מהקצב בסופו, שכאנטיתזה למצב ואלי, הנחתי את הספר במאת העמודים האחרונים, הדלקתי טלוויזיה וצפיתי בעוד תוכנית לא מעניינת, שיחקתי במחשב, ונשנשתי אוכל,
כל זאת על מנת לְהַשְׁהוֹת את הסוף ואת הקתרזיס, אבל בסופו של דבר, נשברתי ומצאתי את עצמי מסיימת אותו כשהשעון הראה 03:15 לפנות בוקר.
עייפה, דרוכה ועצובה על כי נגמר.
זהו ספר כתוב היטב, יש בו תעלומה מסקרנת ומותחת, יש בו אנטי-גיבור פגום. שמוביל אותנו איתו אל הסוף ואל פתרון התעלומה.
ויש עוד משהו בנסבו וספריו שאני אוהבת, הוא שותל לאורך העלילה כל מיני אנקדוטות, טריוויות קטנות, והסברים על דברים שאנחנו כאילו יודעים, אבל הוא נותן לנו את האקסטרה מידע, שיכנס לתיבת המוח ויישלף בבוא העת בחידוני/שאלות טריוויה.
ועל הדרך, נסבו מוסיף לנו הקוראים גם ביקורת על התקשורת, על המשפחה על מעמד הביניים בנורווגיה, ועל החיים האפורים של אנשי אוסלו והנורווגים כשהכול עטוף באיזה דוק נורווגי צונן קר ועגום שמשמש כרקע ותפאורה לעלילה המותחת והמרתקת.
והינה כתבתי ביקורת שלמה, בלי לדבר על העלילה ולקלקל ולסמפלר (מלשון ספוילר) את המתח.
ספריו הנוספים של יו נסבו בסדרת הארי הולה
ועכשיו נותר לקרוא 😉
*******************
