כבר כמעט חודש שיש לי i phone ,אחרי שנים עם טלפון נייד מדור נכחד . אני לא בדיוק האדם שמתעלף כתגובה לחידושים טכנולוגיים, בדרך כלל נדרש לי זמן להכניס אותם לחיים שלי, לכן לא חשבתי שזה יקרה לי- אבל אני מאוהבת! ואיך אפשר שלא ? הוא חתיך (יש לי חולשה לעיצוב מינימליסטי), הוא מגיב מיידית למגע שלי, והוא גם ה- sketchbook החדש והסקסי שלי , שהולך איתי לכל מקום. לקחתי אותו איתי לתערוכה "דיקוד" ( decode ) שנפתחה בשבוע שעבר במוזיאון העיצוב בחולון. שם הוא שימש כעוזר האישי שלי -הוא צילם וסרק את הברקודים הנלווים למוצגים . שזו למעשה הדרך לקבל מידע מפורט על המוצגים , חשוב ביותר בהעדר קטלוג שמלווה את התערוכה (באופן מכוון) .
התערוכה הוצגה במהלך שנת 2010 במוזיאון ויקטוריה ואלברט בלונדון . ועכשיו היא אצלנו עם כמה תוספות מקומיות ומענינות. התערוכה מציגה את ההתפתחויות האחרונות בעיצוב דיגיטלי ואינטראקטיבי, ובוחנת את הנושא משלוש זוויות עיקריות :
הזווית הראשונה היא הקוד – כאן אפשר לראות עבודות שעושות שימוש בקוד מחשב ובאלגוריתמים , על מנת ליצור עיצובים חדשים וייצוגים ויזואליים אסתטיים. סדרות הקוד הממוחשב מספקות חוקיות והוראות שמגדירים את התנועות,הצבעים ואת הצורות המוצגות ביצירות אלה. הקטגוריה הזאת הפתיעה אותי באופן מיוחד. אני באה מאהבה גדולה לאומנות, במיוחד לציור ולפיסול . בשנים האחרונות נחשפתי גם לאפשרות ליצור באמצעים דיגיטליים , אבל התוצאות בדרך כלל לא דיברו אליי ברמה הרגשית . חלק מהמוצגים בתערוכה אכן גרפיים וטכניים מדי לטעמי. אבל כמה מהם ,דוגמת עבודתה של Lia – "קשת 21" ועבודתו של דניאל בראון – "על צמיחה וצורה",הן נפלאות בעיני, וזאת כיוון שהן מביאות ייצוג אסטתי חם יותר.
הזווית השניה היא אינטראקטיביות .כאן אפשר לתקשר עם עיצובים המושפעים באופן ישיר על-ידי הצופה- מתנועה, מצליל ,ממגע , מצל של הצופה ומגיבים אליהם. העבודה "שן הארי" של האומנים סנפ ויוק היא למעשה תמונה של צמח שן הארי המוקרנת על מסך, ובאמצעות שימוש במייבש שיער הפולט קרן אינפרא אדומה ניתן לפזר ולהעיף על -ידי רוח מדומה את עלי הפרח. עבודה נוספת בקטגוריה הזו היא "דיונה" של דאן רוזחארדה ההולנדי- זה הוא למעשה קטע נוף המורכב מצינורות גמישים , חיישנים ונורות לד , המגיב בצלילים והבהובים לתנועת הצופה. הקוראים הקבועים שלי יודעים שמוזיאון העיצוב אהוב עליי במיוחד, המוצגים בו תמיד מזמינים מאוד למגע, אך במוזיאון כמו במוזיאון לא נוגעים במוצגים. בתערוכה הנוכחית המגע הזה מתאפשר עם המוצגים האינטראקטיביים, מה שלדעתי הופך את התערוכה לחויה מרתקת ומרגשת גם עבור ילדים.
והזווית השלישת היא רשת תקשורת – כאן אפשר למצוא עבודות שמבוססות על שימוש בעקבות דיגיטליים שנותרים מתקשורת יומיומית – טלפונים ניידים, מערכות איכון, בלוגים, רשתות חברתיות וכו'. את שעון מהוקצע (2009 ) יצר ז'וואו אנריקה ווילברט . יצירה זאת היא למעשה שעון דיגיטלי המורכב מצילומים של אובייקטים יומיומיים, המשתנים כל הזמן . הייחוד הוא בכך שהיא מוזנת בנתונים מתוך בסיס דימויים ,המתעדכן ע"י הגולשים באתר האינטרנט www.equisiteclock.org . כך שלמעשה זו היא יצירה לה שותפה קהילת הגולשים באתר.
הרבה נאמר ונכתב בגנות רשתות תקשורת ורשתות חברתיות בהקשר של ניכור חברתי, אבל דווקא זירת היצירה של האומנות הדיגיטלית מאפשרת שיתופי פעולה ומפגשים מרתקים בין יוצרים ממקומות שונים בעולם. זו גם מדיית יצירה נגישה וזמינה לאנשים רבים יותר, ולא רק לקהל שנוהג לבקר במוזיאונים ובגלריות לאומנות. היא זמינה לא רק במובן שאפשר לראות אותה בלחיצת כפתור בכל פינה בעולם, אלא גם במובן שהיא מבקשת לתקשר עם הצופה , להפוך אותו לשותף פעיל בתהליך היצירה. הנה, לפחות כאן הצלחתי למצוא שביב של דמוקרטיה, בתוך מציאות בה סדקים עמוקים נפערים בדמוקרטיה שחשבנו שאנו חיים בה….
כל התמונות לקוחות מתוך אתר האינטרנט של מוזיאון העיצוב בחולון.
התערוכה מוצגת במוזיאון העיצוב בחולון עד ל- 10.3.2011