להסתובב עם הרשות הזו להיות אני, לעתים מאתגר. לוקח לסביבה רגע לעכל אותי. זה מתחיל בכעס, אני רואה בעיניים שלהם שהם רוצים להעניש אותי על כך שלא רק שבאתי במלוא הרשות, אני גם לא מתנצלת על כך. אני חווה פרצופים, סירובים ואף צורך לשמור על המקום שלהם, להגן על עצמם מפני. כל מי שחי עדיין במעגל הריצוי, יודע גם להפעיל את הסביבה שלו לריצוי חוזר כשהוא חווה קושי. ופתאום אני נכנסת למרחב כזה וזה מטלטל משהו בתוכם.
אם התמזל מזלי ואני פוגשת אותם שוב ושוב, אני גם זוכה לראות איך הם מפשירים , איך היחסים ביננו הופכים לאהבה.
ואם התמזל מזלי אפילו יותר, אני רואה בהם שעתה הם מאפשרים לעצמם את הרשות הזו.
לשמחתי, יש גם הרבה אנשים שמקבלים אותי ואת הרשות שלי בלב רחב ובאופן מיידי.
כשאני זוכרת, שאנשים מסרבים לי כי הם מנסים להכיר את המקום הזה בעצמם, קל לי להכיל אותם. יש בי מין שקט כזה ואני זוכרת שיש לי עוד הרבה אפשרויות לממש דרכן את הרצונות שלי.
חברה אמרה לי אחרי הפוסט הקודם, 'הניחו לנו לכולנו': זה תמיד נשמע כל כך יפה. איך שאת מניחה לעצמך ומרשה לעצמך. אבל אז אני מסתכלת על החיים שלי ומוצאת שיש פער. אני לא יודעת איך להניח לעצמי, הכל נראה לי חשוב כל כך.
פועם בנו רעיון שלשנייה אנחנו מרגישים שיכול ממש להקל עלינו. ייתכן וזו פעולה קטנה שביכולתה להקל עלינו רק את היום הזה, אולי אפילו רק את אחה"צ. ייתכן וזה רעיון שיהפוך שבוע קשה ומסורבל לשבוע קל וזורם. וייתכן שזה רעיון למשהו שממש ישנה את החיים שלנו , יפליא אותם. והרעיון הזה פועם בנו. כן, אנחנו יודעים בדיוק איך לעשות לעצמנו טוב!
אממה, הרעיון הזה מבהיל !
הוא בהכרח אומר שעלינו לפרוץ עכשיו גבולות. להסכים לעצמי ולהרשות לעצמי את כל הטוב הזה. אם בכסף, אם בזמן ואם ברגש. ולא זה בלבד, נופלים עלינו באותם רגעים כל הקולות. של בן הזוג, הילדים, חברים, הורים ושל כל מי שבסביבה שלנו. במקרה שלי, גם בעלי המת פתאום יהיה לו משהו להגיד על זה. והקולות – הם כל כך מוחשיים.
דמיינו עכשיו יחד איתי, רעיון כזה שפועם בכם. ועכשיו בואו נקפיא את הכל ואת כולם סביבנו. כל האנשים, הצמחים, הריחות, הצלילים. עכשיו זה רק אנחנו ואלוהים. ואלוהים, הוא לא שופט אותנו ואין לו אידיאולוגיה, הוא מחכה לנו, לכל מה שינבע כדי לברך את הדרך. איך זה מרגיש? עכשיו נוכל לשהות בחופש הזה, לתת לרעיון שלנו להמשיך ולפעום בתוכנו, לאהוב אותו, להרגיש את היופי שהוא יכול להכניס לחיים שלנו.
אני מאחלת לכם ולי, שבכל פעם שנסכים לעולם להתעורר עלינו מהקפאון ולהניח את הרעיון באור השמש, נהיה מספיק סבלניים כלפיו ועדיין נוכל לבחור להרשות לעצמנו, ללכת כל הדרך עם פעימת הלב שלנו. ואף לראות, איך ברשות הזו, אנחנו משחררים אחרים.
בספר 'קח אותי אתך' הלכתי רחוק עם המקום של רשות. פיניתי מהדרך כל מה שהפריע לי. חתרתי לעצמי פועם, גם כשהיה נראה לי בלתי אפשרי.
תוכלו לרכוש את הספר ממש כאן: קח אותי אתך . פרק ראשון מחכה לכם באתר.
באהבה, הדס.