כשנרשמתי לקורס של הדיגיטליות, לא חשבתי שזה ייפול לי על התקופה הכי לחוצה (כמעט) בחיי, אז חשבתי! עכשיו אני מוצאת את עצמי, מתיישבת, בכוח רב, מתנתקת מכל ההפרעה שלי, וכותבת פוסט, ממש מהבטן הרכה שלי, ומבינה שהבטן מלאה בכל טוב הארץ. מה מלאה? כמעט מתפוצצת!
נתחיל בזה, שהבית היה ריק, במשך תקופה ארוכה, מה שהביא אותי לזעזוע עמוק, כי אף אחד לא הכין אותי לריק הזה.
ילד אחד, גדול גמר צבא, התחיל חיים, ילד שני, הלך לצבא, והחל תקופה (קשה אגב), ומתבגר אחד, שנשאר בבית ורק רצה שלא נבלבל לו את המוח.
כולנו התחלנו תקופה, שלא ממש ידענו איך לאכול אותה.
אני מבחינתי, מילאתי את הזמן טוב טוב, מלא מלא, סדנאות, ארוחות שף, בראנצ'ים, עבודה, עבודה וזוגיות, מלא עד אפס מקום!
ופתאום הם חזרו!
הגדול, החמוד החליט ללמוד לפסיכומטרי, אחרי שנים של אי למידה במודע, בעיקרון, ופתאום הוא יושב, וחורש, גם משפר בגרויות, לא יאומן, זה ממש קורה לו, הוא הגיע לגיל שאפשר להתחיל, אלוף לגמרי, ואני גאה בו כ"כ, ומתרגשת עד דמעות.
האמצעי, יצא לחופשת שחרור, אחרי שלוש שנים מאתגרות במיוחד, שנים שבהן לא שמענו אותו הרבה, לא ראינו אותו כמעט, לא הבנו כמה היה קשה, ועכשיו הוא כאן, מלא בתכניות ובבלבלות, מכאן ועד הסקי ובחזרה, וחמוד חמוד.
והבית מלא בשמחה, בילדים, בלחץ, בכביסות, בשאלות על החיים, בבלבלות שלהם, בבלבלות שלי/שלנו ואני באפס מקום להכיל, וזה מתסכל, אני רוצה גם וגם, גם להכיל, גם להמשיך את העבודה שלי, גם את החופש שלי, רוצה הכל!
ובסוף מצליחה, עד שמגיע הכאב בגב, פעם בכתף, פעם בצוואר, ופעם בכל הגב, תפוס!
מגיע גם הכאב גרון, ובעיקר מגיעה ההבנה, שהגזמתי הפעם!
אז רגע עוצרת לחשוב, לתכנן, להכיל את הרגע, להכיל את המצב ולנשום, לנשום עמוק.
ופתאום הבית מלא, בחברים, חברות, אוכל, כביסות, התחלות, וגם עבודה, שממשיכה, מאתגרת ומשמחת מאוד.
כשפתחתי את העסק, של "מלכת המטבח", החלטתי, שכל שנה אני מכניסה תוכן חדש, לפחות אחד.
השנה החלטתי על שניים מאתגרים במיוחד- אימון בבישול ואפייה, השנה בקבוצות (עד עכשיו יחידני), קבוצות מיוחדות של נוער, שדורש ממני התאמה, ברמה של שעות, ימים והתאמה אישיותית.
האתגר השני, קורס לחם, שבו אלמד במספר מפגשים, את רזי הלחם, ממחמצת ועד באגט ופיתות, קמחים שונים וחיבורים.
שני האתגרים, שהצבתי לעצמי, ישבו אצלי בלב הרבה שנים, ואז הלב התפוצץ, מאהבה, מרגש, משמחה ומההבנה, שהגיע הזמן, עכשיו!
אם כל זה לא מספיק, אז הסדנאות והארוחות שף, ה"רגילות", ממשיכות בשיא המרץ.
שיפוץ החצר, עם מטבח מיוחד, גם. עיצוב, שליטה ואהבה.
אז בהפרעה? כן, בהפרעה!
מודה, שלמרות הכל, אני אוהבת את ההפרעה שלי, מחוברת ומכילה אותה, מכל הלב והנשמה הג'ינג'ית שלי.
באהבה
עידית קוסטיצקי טישל
"מלכת המטבח"
www.ideat.co.il