בשנה שעברה כתבתי כאן טור (http://saloona.co.il/histadruthadasha/?p=43) וסיפרתי לכם את סיפור הקמת ועד העובדים בחברת פרטנר. כשכתבתי אותו, הייתי בטוחה שאני מכירה את כל התהליך ו"פיצחתי" את הנוסחה, אז זהו, שלא. אם רק הייתי יודעת מה עוד טומן בחובו העתיד לי ולחברי לוועד, כנראה שהטור היה נראה אחרת לגמרי.
אז איפה אנחנו היום? הכי בטוח לומר – שנה אחרי הטור הקודם, בזה אני יכולה להיות בטוחה. ובכל זאת, למדנו המון בשנה האחרונה ומקומנו בארגון היום שונה לחלוטין ממה שהיה לפני שנה – עובדים רואים בנו כתובת לפניות ולסיוע, יחס ההנהלה השתנה (למרות שעוד יש מקום לשיפור) והוועד הולך ונטמע בארגון.
אנחנו אחרי הישגים לא מבוטלים לוועד כה חדש, וביניהם הישג מרשים לכל הדעות – במהלך 2015 נחתם הסכם פרישה מרצון, ובזכות הסכם זה פרשו מאות עובדים בתנאי פרישה מכובדים וראויים בהתאם לעובדים שנתנו לחברה שנים טובות ופוריות.
במסגרת הסכם הפרישה, הכפלנו את פיצויי הפרישה שהיו צפויים לקבל העובדים המפוטרים. זו הפעם הראשונה שחשתי עד כמה כוחו של הוועד חשוב בארגון מעין זה לבני מעמד הביניים בחברה – אנשים יצאו באמצע החיים עם סכומי כסף שאפשרו להם לחשב מסלול מחדש. וכמו שאמרו לי עובדות בחברה (שחלקן אף התנגדו לנו בתחילת הדרך) – זהו צדק חברתי הלכה למעשה!
את שנת 2016 התחלנו בתחושה קשה. המשא ומתן עם ההנהלה הגיע למבוי סתום, זאת למרות הצהרת ההנהלה לעשות הכל כדי להגיע לסגירה של הסכם קיבוצי עד לסוף 2015.
לכן, נאלצנו להכריז על סכסוך עבודה. זאת במהלך ימים בהם החברה משנה את פניה באופן משמעותי (שינוי מיתוג החברה מ-Orange ל-Partner) שהיו יכולים לסמן פתיחת דף חדש לא רק של החברה עם לקוחותיה אלא גם ביחסי העבודה בתוך החברה.
חברי לוועד ואני נחושים ליצור מציאות אחרת ולהביא לעובדי החברה הסכם קיבוצי טוב כפי שמגיע לנו!
בתכל'ס, אני משוכנעת שעובדים מאושרים ייצרו חברה חזקה ורווחית יותר. ביום שאחרי החתימה על הסכם הקיבוצי, כלל עובדי החברה יחושו כמעט מיידית הקלה ותקווה לגבי העתיד. העובדים יזכו ליותר ביטחון תעסוקתי, פעימות להעלאת שכר ותנאים שיגרמו להם להמשיך לעבוד בחברה שנותנת את השירות הטוב ביותר ללקוחות שלה, אך עכשיו עם יותר חיוך.
וספוילר קטן לנושא הטור הבא (בעוד שנה) – איך זה להיות בוועד אחרי הסכם קיבוצי 😉
שלכם, קרן אופק, יו"ר ועד עובדי פרטנר
