רגע לפני פורים אני מתפשטת, מביטה על מסע חיי – מקרייריסטית בפריז לעמדת עקרת הבית והאמא האולטימטיבית ובחזרה אמיצה אל במת חיי.
צילום: יפעת בן הרוש.
הייתי צריכה לעבור מסע חיים שלם כדי לעצור ולומר לעצמי- את לא יכולה להמשיך לנמנם בשיגרת חייך.
להיות האמא האולטימטיבית, הרעיה המסורה והאוהבת.
להמשיך לבשל להם ארוחות מתובלנות עם ים של אהבה.
להצהיר בפניהם בכל הזדמנות הצהרות של אהבה לנשק ולחבק ולנשום אותם.
הם פסגת המהות שלך.
זה ברור לי כאור השמש ואין לי בכלל ספק בכך שהאמהות היא פסגת האושר וההגשמה ושזאת הזכייה הגדולה של חיי.
התחתנתי בגיל מאוחר יחסית, נשקתי לשלושים.
זה היה לאחר מסע ארוך, בעיקר אל עצמי, הגשמת חלומות ושנים של חיים בשיק והעיר הגדולה -פריז.
בין לימודים ותארים, בעיקר באוניברסיטה של החיים, התאהבויות ונשיקות צרפתיות וגם אכזבות ודמעות בעיקר מעצמי,
מעבודתי ב-"בית צרפת ישראל" בפריז.
הכרתי את ר' בפריז.
גבר חלומותיי שהיה מבוגר ממני ורווק מושבע.
כבשתי אותו מיד.
ממני הוא לא קיבל את מה שקיבל מכולן ומצאתי את עצמי בעיצומו של קשר רומנטי בן חמישה חודשים במטוס בדרך חזרה הביתה.
חתונה מהאגדות על חוף הים של אכדיה.
משרה חלומית כמנהלת לשכת מסחר.
ואז זה הגיע – הריון מוזמן ולידה טראומתית שהקדימה את זמנה.
לידה שהפילה אותי פיזית ונפשית לקרשים אך פיצתה אותי במתנת חיי.
ארוז בחוטי זהב עם יהלום נדיר של 3 וחצי קראט קיבלתי את ע׳.
נסיך מהאגדות.
ואז שוב – רגע אחרי בלי שבכלל התכוונתי, התעברתי וקיבלתי עוד מתנה משמיים.
א׳, יהלום שלושה וחצי קארט עם לב זהב – נסיך מחויך.
חיינו בקומה 12 בעיר ללא הפסקה, עם מציאות שלא הפסיקה לספק לנו אוטובוסים מתפוצצים ופיגועים.
ברגע של מזל אני רוכשת אדמה בהגרלה ואורזת את כולם לבית חלומותיי.
כאן בזכרון יעקב אני מוצאת את השלווה.
עם "וילה וכמעט-ולוו" וברנדה הכלבה, אני אמא במשרה מלאה, מגדלת את שני הבנים.
האמהות שלי עולה על כל צורך קפיטליסטי אליטיסטי של קריירה וכסף.
מרגישה שזה מה שנכון לי וטוב לי לעשות את שאהבה נפשי.
אני אמא מסורה מצאת החמה: מלבישה, מסיעה, דואגת לתוכן והעשרה ולרווחה הנפשית שלהם, שומרת על התא המשפחתי כמו על ספר תורה.
הם מסבים לי נחת, ילדים טובים ירושלים, מחוננים, ערכיים.
מלמדת אותם מצויינות והצטיינות ובפנאי חושפת אותם לכל סוגי החוגים והספורט שיחוו.
מנהלת בית פתוח עם תבשילים יומיים מנחמים של שניצלים, קוסקוס, ממולאים ופתיתים.
לא פוסחת על חברות בועד ההורים.
ואז הם גדלים, לא דמיינתי שזה יקרה כלכך מהר – ע' התגייס לצה"ל ליחידת עילית וא' בעקבותיו.
ואז זה קרה, חליתי בסרטן.
אחרי תקופה לא פשוטה החלמתי.
הבנתי שחלומות נועדו להתגשם ברובם, כאן ועכשיו.
כמו אישה מבורכת שמזמנת הוא חזר.
האומץ שנרדם וכמעט נדם בתוכי התעורר בגדול והביא עמו הפתעות והתנסויות שלא העזתי.
שם בצד את הענווה והביישנות, נתן גז בגל התנדבות בקהילה.
הלב שלי התחיל לפעום ולהתרגש מהסיפוק שבנתינה.
אני זוכרת שגם במהלך הטיפול הרדיואקטיבי בבידוד, חמ״ל ההתנדבות בקהילה שלי עבד במלוא המרץ.
האומץ המשיך: יום אחד ברגע של משבר בקבוצת הפייסבוק שהייתי חברה החלטתי להקים קבוצת נשים משלי.
עם ידע דיגיטלי עילג עשיתי זאת- הקמתי את קבוצת הנשים שלי, נשים בזכרון יעקב והאיזור.
מעבר להמלצות על אינסטלטור או קוסמטיקאית, המוטו של הקבוצה הוא ערבות הדדית ועזרה בקהילה.
זה קרה בגדול- יצרתי חיבורים בין אנשים שעושים ניסים.
וכך נפתחו הדלתות ונפתח המזל הטוב.
התחלתי לכתוב עבור ״גפן מגזין המושבות״ ולראיין אנשים מעוררי השראה.
צילום: יואב איתיאל
יש לי חולשה למוזיקאים ולכן השקתי טור בעיתון שנקרא ״דייט עם מיכל״ והוא להיט.
בטור אני מראיינת מוזיקאים שמגיעים להופיע במקום האהוב עלי בתבל – אלמא.
צילום: יואב איתיאל, סימה כהן.
אז נעים מאוד,
אני מיכל כהן אלדן, עיתונאית אלופה בחיבורים, יח"ץ והפקה.