בשבת האחרונה , שבת שמשית של חודש אפריל, הפריחה בעיצומה וישראל שלי חוגגת
, נסעתי עם חברתי גילה לוי, בחורה שזורמת עם הגחמות התירותיות שלי , "בואי ניסע לגדרה" הצעתי לה
שמעתי איפה שהוא שבגדרה בסוף השבוע האחרון , יפתחו האומנים את הבתים לקהל הפתוח, לתערוכות פרטיות.
אז יאללה נסענו, בכניסה למושבה קיבלנו מפה, נו… שויין, אני מחייכת כי היתה מפה יותר אומנותית , לא ממש מדוייקת , היינו אמורים להגיע איתה, לכל בתי האומנים ,אבל הסתדרנו, כי האנשים במושבה, נהנים ששואלים אותם שאלות ,במיוחד איזה מישהי לא ברורה כמוני, שוב מחייכת אז היה ממש חביב, ואהבתי והנה אני משתפת.
מדהים שרק בישראל כך לפחות אני מרגישה , את יכולה להיות מוזמנת להכנס לבית האומן ,ממש לתוכי תוככי הבית, והסטודיו שלה, ביקשתי רשות לצלם "תצלמי תצלמי" ענתה לי נת-נה , הפסלת שביקרתי בביתה זרה לכל דבר, כאילו היא אומרת "להעתיק ממילא יהיה לך קשה" ומי מנסה בכלל~
היה משהו בהוויה שלה שממש עניין אותי , אומנית טהורה שקמה כל יום לסטודיו, שממוקם בתוך הבית ומלמדת פיסול בקרמיקה,וחיה חיים של אמן עם הכלב, הבת שעוזרת לה יחד עם החתן, בעל שרואים שתומך ומעריך, הציע לנו לשתות משהו ולהתכבד במצע של הכיבוד שהוגש שם, היה חמים ונעים.
אהבתי את בית הקפה "זן אחר" שברחוב הבילויים, מזכיר טיפה את זכרון יעקב, אך לא תירותי כל כך. הבית של האומן פסל בברזל יומה שגב, אומנויות מכל שלל הקשת, והכי חשוב מאד לא מתנשא, מאד קו העין של "זאת אני, זאת ההויה שלי ~תהנו".
עוד פרט, כאילו לא קשור, אבל מאד קשור להוויה של מושבה, השארתי את האי פאד במכונית, עם חלון פתוח,וקיבלתי הפתעה~ לא נגעו לי בו~ רק בגדרה!
ושוב תודה לגילה לוי חברתי היקרה שיום יבוא והיא תפצח בבלוג מרשים יחד עם כולנו פה.
ממליצה ; 40 דקות מתל אביב והמון רמות מסולם הסנוביזים ~
