(זו אחת העבודות הראשונות שלי. לפני שבקעו הצבעים ובקע האומץ.
על נייר אריזה חום וחוט לבן. כוכב זהב וחוט זהב וזהרורים של משהו שיצמח.)
פעם בכל ביקור בחנות ספרים היו העיניים מושכות אותי אל איזור מדריכי "שפר את עצמך בחמישה שעורים" העמוס.
ומכיוון ותמיד האמנתי שאני זקוקה לשיפור דחוף ותמיד האמנתי שאין לי שמץ של מושג איך לעשות זאת בעצמי נעניתי לדחף פעם אחרי פעם.
שם נח על המדף הנזיר שמכר וקנה ומכר שוב אבל העיקר שנשאר לו בסוף קצת כסף בצד בשביל שיהיה לו מה לתת כי נתינה היא כלל חשוב מאד ביצירת שפע.
לצידו ישויות חביבות, בלתי מזיקות שאינן נראות לעין בלתי מזוינת, לעומת זאת איש או אישה מסוימים זכו לכבוד שאותה ישות פטפטנית תדבר אותם לטראנס אין סופי של מסרים בשרשרת ארוכה ומתפתלת של עיצות פרקטיות לחלוטין להפיכת הפלנטה שלנו למקום נפלא ומלא אור ואהבה. אותם ברי מזל טובי לב שיכתבו את המלל הרב לכדי ספר, ועוד ספר או שניים, והנה הם מונחים כתף לכתף. סת מדבר, סת שר ומנגן. חיים מתוך שמחה ועוד.
קצת למטה נמצאים הספרים שמבטיחים שהכל מתחיל מהראש, לו רק נצליח להחליף את ההארד דיסק עליו נצרבו בילדותינו אירועים ומסרים כאלה ואחרים אז, ורק אז, נשתחרר מהכבלים שעוצרים אותנו. ירידה במשקל, עסקים משגשגים, זוגיות פוריות בריאות ושמחת חיים מתפרצת. ה-כ-ל מהראש. שוב, תירגול קצרצר ואתה שם, אם הצלחת כמובן להתגבר על התירגום מאמריקאית שוטפת…
ראש זה נחמד, אבל אם לא תתחבר לילד הפנימי שבך, לא ייצא כלום. תחמול אותו, תסלח לו. תסלח בכלל, סליחה זה שוס, להורים לגננת לזה ששבר לך את הלב, לסלוח, מטהר, מרענן כמו סוכריית מנטה איכותית.
ואם בטיהור עסקינן, אז יש לטהר את הגוף! הכרחי להתעלות הנפש. יש לנקות יסודי. מיץ שום. סלק. עשבי גינה טריים. אורז מלא במיוחד. ורבע שיזף. ככה חודש. ואתה נקי-נקי. קצת מטורלל, אבל טהור שאין דברים כאלה. עכשיו יש לטהר את הסביבה אחרת נתקע הצ'י. ואז, אז כל דבר עלול לקרות… יש להניח קערה עם מי ים לעת ערב להדליק איזה נר. יש להבעיר מרווה. יש לשאת תפילה. ועוד ועוד, לפחות פעמיים בשבוע. זה בקטנה, אבל חשוב להתמסר. ולא לחפף.
ויש את הנושא הפיננסי, שהרי עם סליחה וטוהר לא משלמים במכולת. ובכלל התפיסה המודרנית של עולמות הרוח הגבוהים היא שזה ממש לא חטא לרצות כסף, להיפך אדם רשאי לזמן שפע לחייו ובתנאי שיקפיד לטהר למלמל תפילות ולקנות מדריכי עזרה עצמית שילמדו אותו איך להטמיר את עצמו בכל פעם לעולמות גבוהים שהגורו שלהם גובה סכום מכובד יותר עבור הסדנא החד פעמית רב שימושית שהוא מעביר בחודש הבא חד פעמי בשלוש הערים הגדולות בארץ.
אז יש מפתחות לשפע, מגנט אנרגטי לכסף, בוחטה עילאית ועוד. רק תבקש ויתממש.
והכי חשוב. ממש ובאמת! להכיר תודה, עוד טרם פקחת עיניים תודה, לאל הטוב. לשעון שצילצל בזמן. שהשמש זרחה, שהבוס נקע את הרגל. תודה על זרם המים במקלחת על הקפה טורקי של עלית. כלום, שומדבר אינו מובן מאליו! מי שלא מודה, ת'אמת, באמת הלך עליו. הנה ספרון כיס תרגול בהודיה. קלטת הודיה, פאזל הודיה מתקפל למזוודת הודיה סט תואם הודיה, תחתיות לכוסות. והמתבקש: ספר, הדרכת הודיה בחמישה צעדים קלילים!
על גבו של כל אחד מאותם מדריכים כתוב שזו הדרך. האחת. היחידה. גם המדע מכיר ומסכים.
וזה ממשיך וממשיך. היד שלי הייתה מדפדפת והלב פועם. הנה התשובה. אני חייבת לקנות. הנה זה כתוב כל כך ברור. וכמה הגיון, אלוהים אדירים. זה מרגש. זה אות משמיים. התגלות בצומת. מה לבחור? זו החלטה גורלית. את המפתח לשפע? את מחיקת התוכנה? אולי את הטיהור הפנימי שיביא אושר.
אולי סליחה מוחלטת+ ישות +פרארי, נזיר, בודהה, ישעיהו או אללה…
שנים של חיפוש תוהה. חלומות על תשובה "ארבע במאה". ערימות של ספרים שצברו אבק.
כשהתשובה איננה פשוטה כלל, אך בהישג יד. בהישג היד שלי. אצלי.
צריך להאמין. במשהו. במישהו. בעצמך.
להאמין שיהיה טוב. גם אם כרגע לא משהו.
להאמין שתיכפ יתבהרו העננים ותבוא התשובה.
להאמין שיש כח גם כשנראה שהוא נגמר.
להאמין שאם השמש זרחה ימים על גבי ימים בעבר אין סיבה שלא תעלה גם בסוף לילה חשוך במיוחד. ותשקע בסופו של היום ותרכך את מה שלא רצינו לראות. ויבוא החושך הסמיך כמו שמיכת נוצות מלטפת.
להאמין שאם אוהבים אותי אז אני אהיבה, בזכות לא בחסד.
להאמין שמה שעוד לא קרה טרם הגיע הזמן שלו. ומה שהתקלקל, זמנו חלף.
ולהאמין שיש מובן מאליו. ולברך על כך.
כל אחד מאמין במה שאמין לו. רק שלפעמים צריך לפלס דרך בין הציניות והחיספוס שמתבקש מהמציאות הנושכת. בין הבילבול והעומסים הרבים. בין המלצות מיותרות וחשיפה מעוררת גירויים ופיתויים ורצונות מעוותים.
אם לחבק את הילד הפנימי זה מה שאמין, צריך למצוא אותו ולחבק ממש חזק. ואם לטהר עוזר אז חשוב לנקות יסודי.
לא משנה מה. העיקר לאחוז באמונה. כזו שתביא מנוחה לנפש. ושינה מתוקה.