מעצבן אותי כש…

זהו…את כאן ואנחנו "מוכרחות"  להפגש. האותיות והמילים שלנו. אנחנו מכירות אחת את השנייה לגמרי לא רע : את מכירה את הטוב והרע שבי דרך המילים ואני מרגישה שאני קצת מרגישה אותך ואצלך. סוג של אינטימיות שרק האותיות והמילים יכולות לגעת בהן.
אני מכירה חלק ממה שאוהבת, את סדר היום שלך (לפעמים), את מכירה את ההיסטוריה שלי ומה אני אוהבת או שונאת (ולמה) ואולי זה מה שעושה לי את תחושת נוגע- לא נוגע שהיא תחושה מתעתעת כל כך. אני מכירה ? נדמה לי שכן…
רק עכשיו אני חושבת שלמדיה הזו אין קול , אבל יש לה את הקולות והמגע שלה. כשאני כותבת עצוב לעיתים אני מזילה דמעה, ממש. כשאת כותבת על משהו או מישהו שריגש אותך אני מרגישה שאת מכונסת בעצמך , כאילו  נותנת למילים לחבק אותך ולהגן עלייך – שהתכנים שכתבת לא ייפגעו בך.
אתמול צלצל הפסיכולוג שלי (הוא מכיר ויודע ומרגיש את הסיטואציה) והוא שייך לאלה שלא אומרים "אההה…או המממ…. – בתקופה הזו של עכשיו אני יכולה לכעוס עליו בגלל זה…הלללו:….על זה צועקים? על זה כועסים? זה יכול לקרות רק לי!!!
לפעמים אני מלאת פליאה ש"אני ממש לא מצטיירת אחרת לגמרי ממה שאני באמת או ממה שהתכוונתי שיבינו שאני בחיים -מישהו עוד לא הבין שמה שכתוב זה בדיוק מה ומי שאני….מתסכל אותי. אני נכנסת למצב של תסכול "איך או מה אני כותבת שאני מצטיירת בצורה שונה ממה וממי שאני…" מה לא ברור למישהו מי אני…." לא, לא ברור מאליו ולא ברור לאף אחד מיי את – אני מנהלת דיאלוג עם עצמי.
שתביני (במסגרת הדיאלוג שלי – איתי), את לא כזה "אל רחום וחנון…" יש כאלה שאני לא מבינה איך הם סובלים אותי . יש כאלה שאני לא מבינה למה הם אוהבים אותי?
בדיוק כמו שאני שותקת או צועקת דרך המילים ואת זה קשה לשמוע – בדיוק כמו שיש פוסטים שאני מאד מאד רוצה שייקראו  (לא כולם מאסטר פיס) ודווקא אלה מקבלים מעט תגובות…הלללוווו….לא קראתם??
יש בי את ההתרגשות הזו. משמח אותי מאד שלפעמים אני מרגישה כמו בליינד דייט של הנשמה. אני הרי לא הולכת למצוא בן זוג,  בחלק מהמקרים (עד היום יצאתי טוב מאד מהעניין) אני מוצאת חברה ומרגישה ברת – מזל ( או בת- מזל, מה נכון בעברית??) , אנחנו מוצאות זוגיות למילים, לתכנים אחר-כך זה פוטנציאל לסוג אחר של קשר : חברות נטו, חברה של כוס קפה, חברת קיטורים,שותפה ל…..- לפעמים זה ככה ולפעמים אחרת.
מעצבן ומתסכל אותי ברמות מפגרות שאני לא מצליחה להסביר או להצחיק או לגעת דרך המילים במי ומה שרציתי לגעת, בדרך שרציתי לגעת. "מה את/ה לא מבין כאן – זה פשוט ככה…"
"….למה לו / ה  יוצא תמיד הכי…יפה? הכי מוצלח? היא מנצלת את מה שיש לה ורק אני פיקששתי את מה שיכולתי או לא יצא לי או אני לא כמו…." (קנאה פולנית טהורה). למה זה קרה דווקא לי (קלאסיקה…)
חלק מהאנשים שאני מכירה אומרים שיש בי… משהו ציני ומשהו קולח – העולם השתגע !!. אין אדם הכי פשוט בעולם, תכירו / תקראו. אני מקווה שאני לא מצטיירת מה שאני לא.  אני אדם מפותל בין שבילים של מילים ואולי לכן זו הפלטפורמה שנוחה לי.  אני בהחלט בנאדם מפותל, מפותל, לפעמים עם ערך עצמי של זבוב….. גם נשמע כזה .לפעמים.
לפעמים, אני נוגעת בשתיקה ולא מצליחה לתרגם אותה וזה מעצבן אותי רצח….איך אני לא מצליחה והמילים הולכות לאיבוד כמו חלקים של לגו שהלכו לאיבוד ואני לא מסוגלת לגעת במה שרציתי כמו שרציתי…..
אז אחרי שפגשת אותי – אני מי שאני נקראת? היום מהמקום שאני נמצאת – אני רוצה וחשוב לי שתדעי – אני זה מה שאת קוראת בדיוק. אות לאות. מילה למילה. פעם אולי היה חשוב לי אולי יותר (אולי לא…)שתקראי את האווירה, את מה שאני חווה. היום אני רוצה שתקראי את הבפנים שלי. את הזעזוע, הכאב, הפחד, חוסר האונים – חשוב לי לדייק אותי. מאד.
זה מה שחשבת עליי? עכשיו כשאני בתוכי, בתוך הקישקע שלי, שאני מבוססת בתוך האותיות הכואבות אני נשאבת לתוך מה שאני  …אני מקווה שתקראי אותי גם שמחה ומצחיקה – כי אני גם זה… בליינד-דייט של מילים…