"עליך לא הייתי מאמינה, כל הכבוד! איזה אומץ" , כך אמרה לי חברתי כשגלתה שהחלטתי ללכת לקורס שיווק דיגיטלי של סלונה ובנק לאומי.
אני שלא אוהבת להצטלם, ששונאת את איך שאני נראית בתמונות, שלא מעיזה לצלם סרטוניםץ
אני שלא חושפת את חיי האישיים ובטח שלא את ילדי, ואם כבר מספרת משהו אישי זה אחרי המון מחשבות וניסוחים ועם המון כוונה.
איני בנאדם שקט אבל גם לא המונית, דומיננטית אבל לא רעשנית. יותר בכיוון של מופנמת.
מי שפוגש אותי יכול לקבל את הרושם הראשון שאני סנובית, קשוחה או מפחידה . מי שלומד להכיר אותי יודע שאני ממש לא כזאת.
אני לא פטפטנית גדולה וחברותי צוחקות שאני דיסרקטית להחריד.
"אז למה לא גילית לנו שאת רצה? וכמה זמן ידעת שהתקבלת ולא אמרת?"
ובאמת כל הקרובים אליי יודעים שאני כזאת , אז בכל זאת למה ?
ואולי בגלל?
בגלל שאני כזאת הגיע הזמן לעשות משהו שונה. אף פעם לא מאוחר ללמוד ולהתנסות בדברים חדשים.
ווין דאייר אמר פעם ש:"כאת משנה את האופן שבו את מתבוננת על דברים, הדברים משתנים"
אז זה מה שהחלטתי לעשות הפעם.
משהו שונה ממה שאני רגילה, מהפרדיגמות שאני שבויה בהם ( ואולי זו ביקורת עצמית מופרזת).
כי יש לי חלומות לגבי עצמי ולגבי העסק שלי . חלומות שיפיצו את הידע שלי ויעזרו לאנשים אחרים ואם אני רוצה שהם יתגשמו אז צריך לעשות משהו אחר.
ההרשמה שלי לקורס היתה ספונטנית ומיידית על מנת לא לפספס. ואז הגיעו ימי הציפיה ובסוף גם התשובה המשמחת והמרגשת שהתקבלתי.
החששות התחילו אחרי כן. מה זה אומר ומה זה דורש .
וזה יהיה לא נח, ולא נעים, וחושפני אבל גם מלמד ומעשיר ומאתגר , ואני לא אהיה לבד כי אני מוקפת בקולגות כמוני שקופצות למים ובמנטוריות שמאמינות שהכל אפשרי.
וכמו שאני מלווה את הלקוחות שלי בתהליכים חושפניים ולא פשוטים ובסוף זה מצליח בטוחה שיהיה גם כאן.
אני פה כדי ללמוד, להתנסות לחוות ובסוף גם לעוף על עצמי.
זהו אמרתי את זה.
