אשתי שתחייה הייתה בארצות-הברית בשלושת השבועות האחרונים. נסעה למשלחת לייצג את הקהילה הדתית הגאה בקהילות יהודיות שם (6 ערים שונות ב- 13 יום!) ולספר את סיפור חייה המרתקים, כדאי לכם לשמוע פעם, אולי אני אציע לה לכתוב כאן בלוג 🙂 הבלוג שהיא תכתוב בטח לא יהיה על אוכל, כי היא לא יודעת ולא סובלת לבשל. בכלל, המטבח הוא מחוץ לתחום עבורה. היא טוענת שיש בכניסה למטבח שלט שקוף שבו כתוב – הכניסה לזהורית אסורה!
ואכן יש שלט כזה, וירטואלי שכזה. אני לא אוהבת שהיא שם כאשר אני מבשלת והיא לא אוהבת להיות שם, אז הסתדרנו. כל הצדדים מרוצות.
אשתי דתייה ואני חילונית ואין כמו ארוחת שבת, כדי להכניס אותה לאווירה של הבית, שכאמור היא לא הייתה בו כשלושה שבועות. אז אחרי חלוקות המתנות לבת שלנו ולי, היא פנתה לישון, כי בכל זאת הג'ט לג עדיין בעורקיה. היא הלכה לישון ואני הלכתי למטבח.
רציתי לפנק אותה, לבשל לה אוכל של בית, שיהיה בו גם ריח של עוף בתנור, ביחד עם ריח של חלות ועוגה מתוקה לקינוח (אני לא משהו בקינוחים אז הלכתי על עוגת בננות פשוטה ובחושה). הכל כדי לקבל איתה את השבת שהיא כל-כך אוהבת.
אז למה לי קורס בישול עכשיו?
לפני כשלושה חודשים פתחתי עסק בישול קטן ונחמד שקוראים לו ולי "בישולמד – בישול ביתי מהלב", כדי להבין למה "למד" תצטרכו ללכת כמה פוסטים אחורה ושם הסברתי למה קוראים לי ככה. אני נהנית מאוד לבשל עבור משפחתי וחבריי וגיליתי שאני גם אוהבת לבשל עבור אחרים. הסיפוק מהידיעה שאנשים זרים, אכלו מהאוכל שלי והיה להם טעים – היא ענקית. המחמאה הכי גדולה שנתנו לי – "נשאר מלא אוכל! את מה שנשאר תרמנו לבית דרור (בית לנערים ונערות להט"בים שנזרקו מהבית)". באמת שזה עשה אותי גאה (תרתי משמע) ונרגשת. אז אני כאן בקורס הבישול הזה כדי ללמוד, כדי להתמקצע, כדי ללמוד מהטובות ביותר איך לבשל, איך לצלם אוכל, איך לכתוב בלוג ואולי יום אחד אני גם אהיה מנטורית של מישהו אחר.
המתכון לחלות הוא של קרין גורן ולא המצאה שלי. ממליצה עליו בחום של 180 מעלות.
כמעט שבת שלום לכם!