אני בוחרת לפתוח את הסיקור שלי לספר זה דווקא בציטוט שהמחברת בחרה להציב בעמוד הראשון של הספר.
"עזה כמוות אהבה,
קשה כשאול קנאה,
רשפיה רשפי אש שלהבתיה". (מתוך שיר השירים, פרק ח', פסוק ו')
רק מי שקורא את הספר מתחילתו ועד סופו מבין את המשמעות הכבדה של מילים אלו לסיפור המורכב והקשה שמועבר אלינו בספר.
הספר מתחיל בשלוש דפיקות ומסתיים בארבע שניות. מצאתי במסגרת הזו, משהו מאוד מעניין. אינני יודעת אם זה היה מכוון, אבל היה בזה משהו מאוד מיוחד.
אז כפי שציינתי, שלוש דפיקות של אדם זר על דלתה של ליאן, משנות את חייה. אסף (אסי) התבלבל והגיע לפתח ביתה של ליאן, הוא נכנס, הם שוחחו במשך שעות, וזה קרה.
ליאן התאהבה. אסי גם כן נכבש איכשהו בקשר, אך הוא לא ידע להראות זאת.
אסי גדול מליאן בשלוש עשרה שנים ולאורך הקשר אנו רואים את הפער הכמעט בלתי ניתן לגישור ביניהם.
עם התקדמות היחסים ביניהם, ראינו את הפנים השונות של אסי, אלו האוהבות, התומכות והעוטפות כשהוא ליד אנשים זרים, משפחה וחברים, ואת אותם פנים שלו כשהם היו בחדרי חדרים. אסף המשפיל, המאמלל, הרודה. ואת כל זה הוא עשה ללא אלימות פיזית. האלימות המילולית הייתה אכזרית לא פחות. ממש מיסטר ג'ייקל ומיסטר הייד.
לליאן היו חיים קשים. מאוד. והיא נלחמה כל העת, נאבקה בכל מה שאיים להרוס את חייה, כולל בן זוגה. היא נלחמה עבור שניהם, גם כשלו לא היה את הכוח או הרצון להילחם עבור חייהם המשותפים.
בפעם הראשונה שליאן שאלה את אסי אם הוא אוהב אותה, זו הייתה תשובתו :
"אהבה היא דבר מורכב, אני לא חושב שאנחנו מכירים מספיק בשביל לאהוב זה את זה. גם את לא באמת אוהבת אותי – זו התלהבות של התחלה, עם פרפרים, ריגוש, לא יותר מזה. את יודעת מה זאת אהבה ? אהבה אמיתית נרקמת עם השנים, היא באה מתוך כבוד והדדיות, כששניים הופכים להיות אחד, שניים שיכולים לדבר רק עם העיניים, וכל אחד מוכן להקריב את חייו למען השני ללא תנאי. זאת אהבה אמיתית" (עמוד 20).
אם רק היה יודע, איך הדברים יתפתחו…..
לא אחת כעסתי על דמותה של ליאן, תהיתי מדוע היא ממשיכה לסבול, איך היא נפרדת ממנו ומסכימה לקבל אותו שוב ושוב אל חייה ? אבל בו בזמן הבנתי שאהבה אמיתית, זו שבוערת בעצמות, מטשטשת כל הגיון בריא, ואולי זה טוב, או שלא ?
כאילו לא די בכל הסבל שעברה ליאן, באמצע החיים פוקד אותם אסון נוראי, והיא כמו לביאה העומדת בראש הבית, מקבלת (שוב) כוחות עילאיים ומתמודדת בצורה מעוררת הערצה.
זה המקום לציין שאני באמת בטוחה שאסי אהב את ליאן, בדרכו שלו, עם הקשיים, ההתמודדות הלא קלה. אבל הוא בהחלט אהב אותה, ואני שמחה שהוא הצליח להבהיר לה את זה בסופו של דבר.
הספר הוא רומן אוטוביוגרפי, והוא קשה. לעיתים ממש קשה מנשוא. קראתי את הספר ובמרוצת העמודים הרגשתי את הקושי מתגבר, את הלמות הלב, את התחושות הכבדות המאיימות לפרוץ בדמות בכי של ממש. כזה שמנקה, מזכך את הנשמה.
הספר מוכיח שהחיים חזקים מהכל.
אני מאחלת למחברת הספר, שתהא זו נקודת התחלה, של חיים חדשים, מחודשים, חזקים ובריאים.
ממליצה על הספר. לא קל לקריאה.
