פוסט זה הוא החמישי בסדרה של פוסטים בבלוג זה העוסקים באקטיביזם, הנה קישורים לארבעה הראשונים:
אקטיביזם למען זכויות בע"ח – חלק רביעי – אלכס הרשפט – איך עושים אקטיביזם בצורה הנכונה ביותר?
אקטיביזם למען זכויות בע"ח – חלק שלישי – האקטיביזם הקרניסטי
אקטיביסטים למען זכויות בע"ח – חלק שני – משנה מול דרך חיים
אקטיביסטים למעל זכויות בע"ח – חלק ראשון – דמויות מההיסטוריה
אתחיל בסיפור: לפני יותר מ-12 שנים אדם יקר לי מאד, שהיה בעבר הבוס שלי שיכל את בנו החייל בפעולה צבאית. זה היה הלם נוראי ואני הלכתי לנחם אותו ב'שבעה'. רציתי להביא משהו, אז הבאתי חלוק של אבן סגולה 'אמטיסט' שידועה כאבן שמתאימה למצבי אבל.
במעמד השבעה האב השכול התמודד עם הבשורה האיומה בעזרת חיוכים וחוש הומור, הוא הצליח לאסוף את האנרגיות כדי לשדר חיוביות. הוא קיבל ממני את האבן בשמחה, אפילו הצליח קצת להתלהב. הוא אחז אותה בידו ואמר שהוא ממש מרגיש שהאנרגיה שלה עוזרת במשהו, אז ניגש לאשתו והראה לה את האבן, הציע לה לאחוז אותה. אשתו, אישה מדהימה ועדינה, אמרה לו שהיא מוותרת, היא רוצה להתאבל ולהצטער על הבן שלה וכרגע לא מתאים לה להתחבר למשהו שייתן לה הקלה מזה.
זה היה מאד נכון ומדויק בעיניי, שכל אחד מהם יבחר להתמודד עם חוויה כל כך נוראית ובלתי נתפשת בדרכו שלו ולפי המבנה הנפשי שלו, יחד עם זאת הם לגמרי פרגנו זה לזה, וזה היה בסדר גמור מצידה שהוא מצא נחמה כלשהי באבן.
כיום, יותר מ-12 שנה מאוחר יותר אני טבעונית מוסרית כבר יותר משנתיים, ולמי שלא יודע במה זה כרוך, זהו אבל, בכל יום ובכל דקה, אבל על מספר בלתי נתפש של בעלי חיים בפלנטה שלנו שנשחטים וסובלים מהתעללות כזו או אחרת בחסות המין האנושי, והמין האנושי כידוע לא חס גם על בני מינו, וגם זה דבר נוראי, אבל יש כאן הבדל שחייבים לציין: לרובם של בעלי החיים, אלה שנחשבים למוצר וגדלים במשקים אין שום חוק שיגן עליהם וההתעללות היא ממוסדת, כלומר: חוקית.
יש נחמה בכך שיש גל של מודעות חדשה ששוטף את הפלנטה בשנים האחרונות, שגורם ליותר ויותר אנשים להתעורר ולבחור שלא לצרוך את המוצרים שמופקים באכזריות, ובוחרים גם ליידע, להפגין, לכתוב, לדבר עם אחרים ולפעול בכל דרך אפשרית כדי להפחית ולהפסיק את הרוע הזה שמתרחש בכל שנייה נתונה.
זה לא פשוט להיות טבעוני מוסרי שפועל למען חסרי הישע, לא זו בלבד שאנו חווים כאב וסבל נוראיים מהמידע שאנחנו נחשפים אליו אחרי ששחררנו הדחקות, אנחנו חווים גם רגשות אשמה על זה שהיינו שותפים לזוועות, ואנחנו גם מיעוט שמעורר התנגדויות ואנשים שמתוך הרגלים אנושיים שגילם דורות וגלגולי חיים ממשיכים לצרוך מהחי, מאמינים שזה הדבר הנכון ושדברים איומים יקרו להם אם לא יכניסו את מוצרי הסבל לגופם. רואים בנו איום, ולעיתים אף בוחרים לתקוף אותנו כדי לחזק את עמדתם ולהמשיך להרגיש נוח עם הרגליהם.
אבל מסתבר שזוהי איננה ההתמודדות היחידה שלנו, מדי פעם נוצרות התמודדויות גם 'בתוך הבית', בין טבעונים. זה עלול לקרות בעיקר בגלל הבדלי השקפות ואמונות על איך נכון לפעול ומה נכון להגיד ולעשות. טבעונים מוסריים הם על פי רוב אנשים בעלי רגישות גבוהה, אותה רגישות היא זו שמלכתחילה מאפשרת להסיר הדחקות, לשנות הרגלי חיים, להפתח לסבלם של החלשים ולפעול עבורם, אותה רגישות גם מתבטאת לעיתים בפתיל קצר ובאינטראקציות לא פשוטות.
אפשר להגדיר את הטבעונים המוסריים כאנשים שרובם חיים בסוג של טראומה, היטיבה להגדיר זאת הפסיכולוגית הטבעונית מלאני ג'וי שביקרה בארץ במרץ האחרון, היא הסבירה שזה אינו מצב רגיל של פוסט טראומה המתייחס לטראומת עבר, האקטיביסטים חווים את הטראומה כמשהו בהווה, והם יותר בחזקת "עדים לטראומה" ולא הקורבנות שלה, אבל גם במקום הזה עשויים להווצר סימפטומים רגשיים ופסיכולוגיים לא פשוטים.
אותם אקטיביסטים שצועדים בראש ומובילים את המהפכה מתאפיינים באופי חזק והם מגייסים כלים שונים שיעזרו להם להתמודד עם הקושי, כלי חזק וחשוב ביותר הוא חוש-ההומור. סוגים שונים של הומור: ציניות, שטותניקיות, הומור-שחור וסתם בדיחות טובות, הכל הולך… טבעונים בדרך כלל לא יהססו לצחוק גם על עצמם. עוד כלי נפלא שעוזר לרכך את הקושי הוא אוכל טעים ומנחם, וחלק מהטבעונים דואגים לא רק ליהנות מהאוכל אלא גם להפיץ תמונות ומתכונים. טבעונים אוהבים לייצר אירועים כייפיים, מפגשים ובילויים חברתיים, אלה הזדמנויות להכיר אנשים מכל גיל, תחום וסוג, הטבעונות חוצה גילאים ומגדרים מחברת בין אנשים כל כך שונים זה מזה. החברים החדשים והמוסריים שהגיעו לחיי מאז הפכתי לטבעונית הם אחת המתנות היפות ביותר שיכלתי לקבל.
הנה כמה דוגמאות לדמויות מובילות בקהילה הטבעונית והצורה בה הם בחרו ובוחרים להשתמש בדברים כיפיים וחיוביים כדי לקדם את המטרה:
טל גלבוע' כנראה הטבעונית האקטיביסטים המפורסמת ביותר כיום נכנסה לבית האח הגדול במאי 2014 במטרה לעשות הסברה טבעונית בפריים-טיים, בהתחלה היה סימן שאלה מסוים לגבי נכונות הצעד הזה. טל עצמה סיפרה מאוחר יותר שגם לה לא היה ברור עד כמה זה רעיון טוב, אני לא הכרתי מקרוב את טל, אבל הכרתי את התוכנית aאחריה עקבתי כבר מעונתה הראשונה, וברור היה לי שהשאלה האמיתית היא האם מעבר להסברה טבעונית היא תצליח להשתלב בפלטפורמה המיוחדת הזו, שמייצרת הרבה מצבים שכדי להתמודד איתם בהצלחה צריך תעצומות נפש ויכולת אמיתית לצחוק על עצמך ובו-זמנית להיות אדם חיובי וערכי ואמיתי.
ככל שהתקדמה העונה נעשה ברור לכולם בבית ומחוצה לו שיש לה בגדול את המורכבות הנפשית הזו שמאפשרת מצד אחד להכנס אל תוך הגיהנום עצמו כדי להביא משם תיעודים, ובו-זמנית את הצד השמח, הכיפי, שיודע להשתטות, לשעשע ולהשתעשע, אותו אלמנט בנפש שלה שבטוח עוזר לה לשרוד את התפקיד הכל כך לא פשוט שלקחה על עצמה עזר לה מאד בעונה שש של האח הגדול לזכות במקום הראשון.
מבחינה סטטיסטית היא כנראה לא יכלה לנצח רק עם קולות הטבעונים. המון צורכים מן החי, בנוסף להמון טבעונים ותיקים וחדשים (חלק נכבד מהם בזכותה) גם כאלה שהיו בתהליך של שינוי הרגלים וגם כאלה שפשוט אהבו את האדם שהתגלה להם תמכו בה והובילו אותה כל הדרך אל הנצחון הסוחף. באופן אישי גייסתי עבורה לא מעט קולות של צורכים מן החי, וזה לא היה כל-כך קשה, אותם אנשים סימסו עבורה בשמחה. טל עבדה שם קשה מאד, בעשרות שעות של הסברה למצלמות חשפה מאות אלפים למידע שלא היה ידוע עד כה, אבל בו בזמן היא גם צחקה והצחיקה וריגשה ויחד עם הסבל של להיות במקום הלא פשוט הזה הצליחה (לדבריה) גם ליהנות. (חייבת להוסיף בסוגריים שישנם לא מעט צורכים מן החי שההצבעה עבור טל היתה עבורם הצעד הראשון לשינוי אורח החיים).
הצחוק טוב לבריאות, את זה יכול להגיד כל רופא משפחה, הצחוק גורם הנאה, מרגיע, ומשחרר בגוף אנדורפינים, חומרים כימיים שנמצאים באופן טבעי במוח ותורמים לשיכוך כאבים ולשיפור מיידי במצב הרוח. ובהקשר הזה: עוד דמות ידועה מבין האקטיביסטים הוא עמיד זד, שמעביר הסברה טבעונית דרך סטנד-אפ. עמית מפליא לכתוב, ונוצרה קהילה בפייסבוק שמחכה בציפייה לפוסטים שלו. במופע הסטנד-אפ שלו, הוא מחדש כל הזמן עם בדיחות מצחיקות בחוש הומור ייחודי, אבל הוא אינו מתפשר ובין השורות ניתן לשמוע באופן ברור את ההסברה הטבעונית הברורה והנוקבת.
הסטנד אפ הוא כלי נפלא להסברה, מאחר ורוב הזמן הוא אינו נחווה כתוקפני, הקהל הטבעוני של זד מורכב מחברים שמאד אוהבים אותו אישית ועוקבים לאורך הזמן אחרי החומרים שלו, אבל יש לו גם קהל לא מבוטל שצורך מן החי, אנשים שלא תמיד ירצו לשבת ולשמוע הסברה, מקשיבים לו בשקיקה, ומקבלים בתמורה צחוק טוב ומהנה שלתוכו מחלחלים המסרים, ויחד עם הצחוק וההנאה הם מפנימים את המסרים וההסברה.
רועי שפרניק, אקטיביסט מוביל וצלם שיחד עם טל גלבוע עוסק מזה מספר שנים בתיעוד המקומות הקשים ביותר, ידוע בקהילה הטבעונית כאדם שגם אוהב ליהנות מאוכל טוב, ויחד עם תמונות קשות מנשוא ממשקי-החי שהוא מביא הוא לא שוכח לשתף את העוקבים אחריו ברשת החברתית בתמונות של מנות טבעוניות שונות. גם זה סוג של הסברה חשובה: אנשים נחשפים לא רק לתיעודים הקשים, אלא גם לצד השני: האוכל הצמחי המגוון שקיים, כולל שמות של מסעדות שמגישות אוכל טבעוני איכותי וטעים. יחד עם טל גלבוע, רועי מעביר את ההרצאה הנצפית 'קירות שקופים' שכוללת תמצית של התיעודים שעשו לאורך השנים, בסופה של ההרצאה נחשף הקהל לשלל תמונות מהמאכלים המגוון שרועי, שיש לציין שאינו נושא עליו משקל מיותר, נהנה ממנו.
וכאמור – לא שוכח לצלם לפני…
עוד אדם שמפליא לייצר פעילויות שונות שרובן בעיקר 'כיפיות' הוא עומרי פז. בחור נחמד וצנוע, הוא אדם שמעדיף לדבר פחות ולהשקיע בעשייה מבורכת, יכולות הארגון והיזמות שלו מעוררות התפעלות רבה, לפני מספר שנים הקים את העמותה החשובה "ויגן-פרנדלי" שההסמל שלה: לב אדום-ירוק מתנוסס כיום על דלתותיהם ותפריטיהם של עשרות אם לא מאות בתי עסק שמוכרים אוכל וכן על מוצרים שונים שנמכרים ברשתות השיווק כהכרה בכך שאותם מוצרים אכן טבעונים לחלוטין.
עומרי הוא גם יזם ומפיק , עמותת 'ויגן-פרנדלי' הפיקה בשנים האחרונות לא מעט אירועים מדהימים ורבי השראה כמו: הקונגרס הטבעוני, המנגל הטבעוני, הפסטיבל הטבעוני, משאית המסע הטבעונית, שבועות ללא גבינות, מסיבות בריכה ועוד פעילויות שונות שמטרתן הנאה, וכמובן שהאוכל באירועים האלה טבעוני לחלוטין. רוב הפעילויות האלה פתוחות גם לצורכים מן החי וישנם כיום לא מעט טבעונים שתחילת הדרך עבורם היתה באחד האירועים של ויגן-פרנדלי. עומרי גם מקדם יוזמות חשובות כמו הפצת הרצאות ויראליות ברשת ומכירת חפצים שימושיים כמו סלים ומדבקות ועטיפות לטלפון הסלולרי עם הלוגו של העמותה ומסרים למען הטבעונות. אין ספק שקשה לדמיין את המהפכה הטבעונית בלי היזמות הברוכה שלו.
קצרה היריעה מלהזכיר עוד לא מעט אנשים שיצא לי להכיר מאז שהפכתי לטבעונית, אנשים שמפרסמים מידע כיפי, מארגנים ויוזמים אירועים ובילויים ומקדמים יוזמות ברוכות כמו המיט-אאוט – שולחן עם טעימות טבעוניות חינמיות ממיטב המאכלים שמכינים פעילים טבעוניים. הצורכים מן החי שמחים לבוא ולטעום, כי מי לא ישמח לטעום אוכל טעים וחינמי? ולנו הטבעונים זוהי הזדמנות מצוינת לעשות הסברה, כי נוצר קהל אוהד.
בתחילת השבוע, בזמן שבערוץ 10 הוקרן התחקיר השני במספר בשנתיים האחרונות על חברת "זוגלובק" וההתעללות שעוברים תרנגולים במשחטה שלהם ביישוב שלומי בצפון, התקיימה באותה משחטה אחת המחאות הקשות והממושכות, השלב הראשון שלה נמשך יומיים רצופים במהלכם פעילים של החזית לשחרור בעלי חיים קשרו עצמם בשלשלאות לשער המשחטה, לא מאפשרים למשאיות הטרספר לעבור דרכו. השוטרים באו והלכו ולא עשו הרבה, מאחר ושר החקלאות הוציא מיד הנחייה לסגור את המשחטה עד להודעה חדשה (שהגיעה אחרי יומיים בערך) ואז הגיעו שוטרים ופינו את הפעילים בכוח מהמקום.
במהלך השעות הארוכות של המחאה התעורר צורך אנושי הישרדותי לצחוק, לאכול, לשחק, להתקרר. באחד התיעודים בפייסבוק כונה המקום 'קייטנת זוגלובק', אורגנה בריכת פלסטיק קטנה, אולתרו סככות והוקמו אוהלים. הפעילים שמו תמונות ברשתות החברתיות, בישלו קפה, אכלו אוכל שהובא על ידי פעילים ובתרומה ממסעדות טבעוניות שונות ומצאו דרכים שונות להעביר את הזמן.
אני לא ראיתי בכך טעם לפגם, להיפך, זה נראה לי טבעי ונכון, כי כיף והומור ואוכל טוב הם אמצעי שעוזר לשרוד רגעים ותקופות קשות, ומה יותר קשה מהמשמרת הזו מול מקום בו רוצחים עשרות אלפי יצורים חפים מפשע ביום? הניגוד הזה, בעיניי הוא תמצית האנושיות, ובעיקר במדינה שלנו למודת המלחמות זה מתבטא גם במקומות אחרים, כמו המעבר החד בין יום הזכרון השקט והעצוב ליום העצמאות השמח..
חלק מהטבעוניים המוסריים לא אהבו את מה שראו ומחו על כך בפייסבוק, הם חשבו שצריך להתייחס למעמד בכובד ראש. אני יכולה לראות את הדברים מנקודת מבטם גם אם איני מסכימה איתה, הרי בסופו של דבר לכל אחד יש את הדרך שלו להתמודד עם הקושי. כן היה לי קשה לשמוע את הביקורות שהוטחה באופן פומבי בפעילים שהגיעו לשלומי ושהו את השעות והימים הארוכים והכל כך קשות האלו, וניסו להנעים קצת את הזמן העובר. לא סתם נזכרתי בבוס שלי לשעבר שאיבד את בנו ובמעמד השבעה בה שני הורים המומים בחרו נתיבים שונים להתמודדות ויחד עם זאת הם שילבו ידיים ונתנו מקום ולגיטימיות מלאה וברורה זה לזו.
הומור? צחוקים? אוכל מנחם? פינוקים שונים? בדרך הקשה שבחרנו לצעוד בה רובנו חייבים אותם, אחרת יהיה לנו קשה עד בלתי אפשרי לשרוד וטוב שיש לנו את הגישה לדברים האלה ואת היכולת הנפשית להכילם יחד עם הסבל, המידע הקשה ותחושות האשמה על מנהגי העבר שלנו.
אסכם ואומר שאם מישהו חושב שלמצוא נחמה וצחוק בתוך הסבל זו אינה דרכו זה לגיטימי לחלוטין שיימנע מכך, חבל לי רק על ההתנגחות הציבורית המיותרת באלה שעושים את הקשה מכל ולא שוכחים להיות בני-אדם עם צרכים, חוש הומור ומבנה מורכב שמאפשר להכניס חמלה וצחוק ואנושיות לצד התופת הנוראית.
***************************
תודה שקראתם.
דעתכם חשובה לי , ואשמח לשמוע תגובות. ניתן להגיב בסופו של כל פוסט.
כמו-כן, אתם מוזמנים לעקוב אחרי הבלוג. לשם כך יש ללחוץ על הכפתור למעלה משמאל עם ציור הסיכה והכיתוב “עקבו אחרי”, לבחור באופציה של דואר ולמלא כתובת אימייל. האתר ישלח לכם הודעת אימייל בכל פעם שיעלה פוסט חדש.
לבלוג יש דף שמלווה אותו בפייסבוק. אפשר לעשות לייק לדף ולראות את הפוסטים שם:
https://www.facebook.com/vegan1.spirit