צהרים טובים חברות וחברים,
סיימתי ספר מקורי, יחודי ומיוחד.
מרתק, מסקרן, ישראלי כך כך ויחד עם זאת שונה וחריג בנוף הספרות הישראלית.
אהבתי את הרעיון, את החשיבה של הסופר יוסי וקסמן. כותב מתוך נקודת מבטה והזווית של אישה ,כמעט מצליח לעשות זאת בצורה מושלמת.
לכולנו יש תשוקות, אהבות, פנטזיות, מוחפשים את האושר וההנאה הרגעית ולפעמים אפילו פוגעים בעצמנו בלי משים. כמו אסתר עם הסיגריות…
אישה בת 80 שנפשה ורוחה הצעירה כלואות בתוך גוף זקן, תשוש, מקומט.
הכל צף לי בדמיון גרוטסקי ובוטה. גסויות ללא חשבון, בהתחלת הקריאה היה לי קצת קשה, אך התרגלתי בהמשך ואפילו התמוגגתי ונהניתי. התחברתי מאוד לדמות ,אולי מתוך ההתבגרות והבשלות שלי, מתוך הביני ממרום גילי שהזמן עובר כל כך מהר וצריך להנות ולנצל כל רגע. יכולתי להבין לרוחה של הדמות הכל כך מיוחדת אסתר הנהדרת שמה בסך הכל רצתה, חיבוק, פילטרוט ,אהבה ותשומת לב. והיו לה כוחות מבלי לקחת בחשבון את "הנפילות" שלה, ברגע שנזקקה לחמצן ולמנוחה. ועל אף כל הבעיות והמגבלות היא מצליחה להנות וכל זאת תוך כדי זכרונות חיים שצפים ועולים, היתקלות ברוחות מן העבר, סבתה, אמה, דיאלוגים שהיא מנהלת מולם .מכה על חטא באיזושהו אופן.
וכל זאת תוך כדי ניהול ביד רמה ושליטה על המטפלת הזרה שלה ועל עוד אנשים הקרובים אליה.
תסבוכות של אם ובת, אם ובן, ושילובים כאלה ואחרים. מצפון לא שקט מכאן ומשם.
מתנהלות כאן כמה מערכות יחסים הקשורות לאסתר הגיבורה. אסתר מול לאה, אסתר מול ניר הנכד, מול בנימין האחיין. רקל המטפלת מול אסתר,
הדמויות הבדויות מראשה הקודח ואיתה.
ובכלל של אסתר מול כל העולם.
כל הניואנסים, הקללות שהיא מפטירה, קללות עסיסיות שלא נעים להגיד, אך נעמו לאוזניי כמו פעמונים.
סיקרן מאוד לשמוע מה יהיה בסוף הסיפור. 247 עמודים שלרגע לא משעממים.
המשפחה הישראלית באה כאן לידי ביטוי בצורה יפה. סיפור אמיץ ומקורי.
תודה רבה
