אני רוצה להיות מפורסמת

לפני שבוע שאל אותי חבר טוב מה אני רוצה להיות כשאהיה גדולה ( אני כבר כמעט בת 42 אבל מה זה חשוב). אמרתי לו שאני רוצה להיות מפורסמת וצחקתי, קיבלתי סימן שאלה וסמיילי בחזרה, והסברתי לו ״ “i want to make a change. אני רוצה לגרום לאנשים להבין שהשד הזה לא כל כך נורא וככל שיכירו אותי יותר אוכל להשפיע על קהל יותר גדול.
עברתי 4 לידות, את שלושת הראשונות הצלחתי לצלוח בלי שינויים דרמטיים בגוף שלי וכנראה בגלל זה הצלחתי לחזור לעצמי ולאימונים מהר יחסית. אבל ההריון הרביעי היה קצת שונה, סחבתי 2 עוברים ובסוף עוד הכריחו אותי לשכב במיטה. אחרי הלידה קיבלתי כרס, לפחות בסטנדרטים שלי ( ואני יודעת שהם גבוהים) הפעם ירד לי הבטחון שאצליח לחזור לעצמי, הייתי בטוחה שמשהו הפעם שינה לי את הגוף ברמה כזו שזהו, הצמיגים האלה שלי לתמיד.
כמה אנשים נמצאים בסיטואציה הזו? שהם בטוחים שמה שהם לא יעשו אין להם סיכוי להצליח? ובגלל שאין להם סיכוי אז למה בכלל להתחיל. אנחנו כל כך שקועים במרדף אחרי החיים, הפרנסה, הילדים שלפעמים הולכים לעצמינו לאיבוד בכל הסיפור הזה.
לי היה מזל, יש לי ראש ששומר עלי ומאמין בי כנראה יותר ממה שאני מאמינה בעצמי, הוא היה חוזר הביתה מהעבודה בשבע שמונה בערב, אחרי שהעברתי יום שם עם עוללים תאומים ועוד שלושה שהיו שם קודם ופשוט זורק אותי להתאמן, ״ אני גמורה״ אמרתי לו, ״אין לי חשק״ אבל הוא לא וויתר. הפעמים הראשונות היו סיוט , טוב אולי קצת יותר גרוע, אח״כ זה פשוט היה בלתי נסבל. התחלתי מרבע שעה ולאט לאט העלתי קצב ונפח. ככל שצלחתי באימונים ככה שמרתי יותר באוכל. זה היה קשה, לא, זה לא היה קשה, זה היה מאוד מאוד קשה, אבל ברגע שמישהו האמין בי והראה לי שאני יכולה אז היה קשה לי לוותר. ואני הצלחתי, וזה לתמיד, הספורט לא נגמר והתפריטשלי מאוזן כי אני רוצה את זה באמת ואני מוכנה להשקיע וגם אם אני מתאמנת יותר מאחרים גם האמצע הוא בסדר וטוב. העיקר לעשות.
נכון אני באה ממקום יותר נוח והרבה יותר קל לי כיוון שזה המקצוע שבחרתי לעסוק בו, אבל מה שאני מנסה להגיד לכם זה לא לוותר, לא להרים ידיים אלא להרים את הראש וגם אם אפשר את הישבן מהספה ולעשות משהו כדי לקדם את הבריאות שלכם.
אני באה מעולם של מאמנים ושל תזונאים, אנחנו חיים בתוך עולם של בריאות, אנחנו רואים אנשים בריאים בכושר ואנשים שלא תפסו את עצמם בזמן וחווים בעיות בריאותיות. ואני רוצה לעשות שינוי, בתפיסה שלכם ובהבנה שלכם לעולם הזה ובעיקר לחיבור שלכם לעולם הזה. העולם הזה הוא לא שחור ולבן, לא הכל או כלום, תעשו צעד אחד-תתחילו ואז משם תגבירו קצב אבל המסר הכי חשוב הוא אל תפחדו להתחיל. הרבה יותר קל לקדם מישהו כשהוא נמצא כבר בדרך, אבל הרבה אנשים לא מגיעים לשם בכלל . הם נוטים לחשוב שהדרך שלהם לא טובה או לא מספיק טובה ורוב הסיכויים שה פשוט יישארו במקום.
אנחנו מוקפים פרסומות של דוגמניות דקיקות שחיות על חסה ואוויר ואנחנו חושבים שככה כולם צריכים להראות . ומצד שני פרסומות לאוכל זול זמין ובעיקר לא בריא. אוכל בריא עולה הרבה כסף ולחברות הענק זה לא ממש מזיז כל עוד זה לא פוגע בכיס שלהם.
לצערי אין לי עדיין את היכולת לשנות את דרכי המדיה או את הכוח העצום שיש לקונצרנים הגדולים אבל אולי אצליח לשנות קצת את הדרך בה אתם תופסים את הסביבה שלכם.
אם בחרתם להתחיל זה כבר משהו, אל תפחדו מזה ואל תציבו מטרות גבוהות מדי, תמיד אפשר להרים את הרף עוד קצת למעלה.
תזכרו אתם לא הולכים להיות ספוראטים אולימפים אלא אנשים בריאים יותר עם רצון שגם הילדים שלכם ימשיכו את אותה דרך.
אז אם אתם לא יודעים איך להתחיל תשאלו, ואם קשה לכם לבד אז תמצאו מישהו שיבעט לכם בישבן, ותפרגנו אחד לשני את הזמן כי הזמן הזה שווה המון.