אני מבקשת מכול אוהבי לזכור, כי בבוא יומי להחזיר את נשמתי לבורא, ישנם שני מהלכים פשוטים בהם אין לי ספק שאפשר יהיה להקים אותי לתחייה. האחד זה להביא לי חלה טרייה ריחנית עם מנה נדיבה של חמאה עליה, והשני זה להשמיע לי מוסיקה של שנות השישים ואם אפשר את שניהם ייחד מובטח שאקום ואתחיל לרקוד.
מוסיקה עושה לי טוב.
אני לא מנגנת, גם לא שרה ואפילו מזייפת, אבל מוסיקה שאני אוהבת מסדרת לי את מצב הרוח ויכולה להקפיץ אותי מהכיסא לרחבת הריקודים ואם אין רחבה כזאת בסביבה, הרגליים מתחילות לקפץ מתחת לשולחן מדמיינות ריקוד.
בסוף השבוע האחרון ביליתי בתל אביב ולמרות החום והלחות ובזכות שני מופעי מוסיקה מעולים הצלחתי להבין את משמעות הסיסמה החדשה המקשטת את קירות בתי תל אביב:
"אם אשכחך ירושלים זה יהיה בגלל תל-אביב"
ואכן יש משהו מיוחד בעיר הזאת, היא חיה ותוססת כל היום וכל הלילה, פעילויות לילדים, טיילת, הרקדות, מופעי חינם עם מיטב האומנים, נמל שוקק חיים ובו בתי קפה ומועדונים המציעים מופעי מוסיקה ושפע של אלכוהול בין קירותיהם החשוכים והממוזגים.
באחד מהמועדונים האלה, ראיתי את המופע המוסיקלי "THE BEST SONGS EVER" . היה זה מועדון "השבלול" שהיה מלא מפה לפה באוהבי מוסיקה כמוני, כולנו שותים בצמא את המתרחש על הבמה כמו את המשקה שבכוסות.
הרכב של שלושה נגנים וזמר, בני הדור שלי, הפסנתרן חבר ילדות, שרים ומנגנים את אותה מוסיקה עליה דיברתי בהתחלה, זאת שיכולה להשיב אותי לחיים. החיוך לא נמחק לי מהפנים, הרגליים רקדו מתחת לשולחן הידיים תופפו מעל השולחן והנשמה התעופפה לה אי שם בין הכוכבים. שעתיים של הנאה ללא הפסקה, ללא הפסקה כמו העיר המארחת.
ראיתי סרטים טובים, אכלתי במסעדות טובות, ראיתי גלריה מדהימה וראיתי גם מופע של שמעון פרנס ומתי סרי, ששרו שירים של פעם מתובלים בסיפורים על ירושלים של פעם.
לא צריך לנסוע לחו"ל מספיק להגיע לתל אביב, להתנתק מהחדשות, ואז הראש מתנקה והנשמה מתמלאת באנרגיות חדשות.
אבא שלי תמיד אמר שטוב בכול מקום אבל הכי טוב בבית, אז אחרי שלושה ימים של בילוי בלתי נשכח חזרתי הביתה. הביתה לעמק ולבית שלי, אבל תל אביב, ראי הוזהרת, אני עוד אחזור אלייך……..
