שבוע שעבר העברתי סדנה לקבוצה של נשים, לאחת מהן רוב הזמן היו דמעות בעיניים, לפעמים הן זלגו, ולפעמים היא הצליחה להחניק אותן. הדמעות שלה הן הסיבה בגללה אני נלחמת כל כך הרבה, למה החלטתי לבחור את התחום הכי קשה בטיפול (לדעתי), טיפול בכאבים ממושכים.
כי לא חייבים לסבול מכאבים.
היא לא יושבת מולי לבד, מאחוריה יושבים רבע מהאוכלוסייה של מדינת ישראל. זו כמות האנשים שסובלים מכאבים מתמשכים, כאבים כרוניים. הם מיואשים, כעוסים, מרגישים שהגוף בגד בהם ושהרפואה מתרשלת בטיפול שלהם.
כאשר אני רואה אותה הלב שלי מתרחב, אני רואה בפנייה שאלו לא דמעות של עצב, אלו דמעות של אושר שסוף סוף מישהו מבין אותה, סוף סוף היא מבינה את הגוף שלה והוא לא בגד בה, היא פשוט לא הבינה אותו. בסוף הסדנה, היא ניגשה להודות לי ומיד ביקשה שגם חבר שלה יבוא להקשיב להרצאה.
בכל פעם שאני עומדת מול קהל יהיה האחד או האחת שירגשו אותי ויזכירו לי כל פעם מחדש למה אני נוסעת לכל קצוות המדינה בכדי להפיץ את הבשורה.
שכאבים זה משהו שאפשר להשתחרר ממנו.
אני יכולה להבחין במישהו שמניח את כף ידו על הלב ומהנהן עם הראש, או מישהי שמרימה את הטלפון לצלם את השקף שבדיוק התאים לכאב שלה. וכולם בסוף ההרצאה יבוא להגיד תודה, כי להבין למה כואב זו מתנה שאין לה מחיר.
אנשים מסתובבים שנים סביב רופאים ומטפלים ולא מבינים מה קורה להם בגוף, מדוע הגוף מרגיש להם מוזר חוץ מכואב, למה קיימת תחושה של נפיחות כאב אין, איך זה שכל הגוף כואב. והכי חשוב איך הם הפכו להיות אדם אחר, איך הסבל השתלט על החיים שלהם והם כבר לא נהנים ממה שהם עשו בעבר.
אני הקטנה רוצה להיות הוריקן, לייצר רוח סערה שתעיף את הידע בכל המדינה. אני כותבת בפייסבוק, מכינה סרטוני אנימציה, אני עורכת סרטונים עם חוקרי כאב, מדריכה אנשים מקצוע, ומרצה בכל מקום קרוב או רחוק. אבל בינתיים אנשים מגיעים אלי מסיפורי פה לאוזן ואני חולמת להגיע ליותר אנשים.
צילום: עדי דוידוביץ
בעודי מסתובבת לי ברחובות פריז ומנסה להבין איך אני גורמת ליותר אנשים קבל את הידע, הבנתי שאני צריכה להגיע אל אנשים ולא הם אלי. החלטתי לחלום בגדול, אני יכולה לפגוש הרבה אנשים במקומות העבודה שלהם וללמד עובדים איך אפשר להשתחרר מכאבים. כדי לעשות את זה אני צריכה להגיע למנהלות הרווחה של ארגונים, ימי חשיפה למרצים, הרצאות TED.
אז מנהל/ת משאבי אנוש י/קרה,
אני לא יודעת אם את נחשפת לסטטיסטיקה אבל לפחות אחד מתוך חמישה עובדים שלך סובלים מכאב מתמשך, כרוני, ולחצי מהעובדים שלך יש מישהו במשפחה הסובל מכאב הפריע לתפקוד של המשפחה, הורה, ילד, בן זוג. העובדים שלך הם חלק מהסטטיסטיקה הכאובה אך המאוד כואבת שמחמירה בכל שנה.
נתון נוסף שאולי כדאי שיהיה לך הוא שחמישים אחוז מהסיבות לפנייה לרופא משפחה הוא כאבים גופניים, לא שפעת, לא דלקת גרון, כאבים…
חלקם מפסידים ימי עבודה בשביל עצמם או כדי ללוות בני משפחה, חלקם דורשים שינויים בעמדת העבודה, ורובם עוברים בין רופאים ומטפלים שונים. בזמן הזה שהם טרודים בכאב שלהם או של בני משפחתם הם פחות אפקטיביים, יותר מעסיקים את המערכת סביבם ויתכן אפילו משגעים את הקולגות שלהם לעבודה.
למעשה לכולם בזמן זה או אחר יהיה כאב, מה דעתך שאלמד את העובדים שלך דרך אחרת להסתכל על כאב? דרך שתעודד אותם לקחת אחריות על הגוף שלהם ותחזיר אותם לעבוד מהר יותר.
אז אם זה מעניין אותך להניע את העובדים שלך לחשוב אחרת, דברי איתי.
אז מה אתם אומרים? אתם חושבים שמנהלת משאבי אנוש של בנק לאומי תדבר איתי?
אם מישהו מכיר מנהלים של TED ישראל ויכול לעזור לי להגיע אליהם, פליזזז תעזרו לי
