גדי ורונית, בני זוג בסוף שנות ה-30 שלהם, נשואים כ- 15 שנים וחברים עוד מזמן הצבא. גדי כלכלן עובד בנק, ורונית מזכירה רפואית בקופת חולים. הם הורים לבן 12 ובת 6.
לפני כשנה מכרו את דירתם ורכשו קוטג' באחד מהישובים בשרון. לשם כך הם התחייבו על משכנתה גדולה. רגע לפני המעבר לבית החדש, גדי הודיעה לרונית כי למרות שהוא מעריך אותה כבן אדם, הוא הפסיק לאהוב אותה כבת זוג, ולכן הוא החליט לא לעבור איתה ועם הילדים לבית החדש. גדי עזר לרונית במעבר לבית החדש, אך במקביל ארז את בגדיו, שכר יחידת דיור קטנה באותו היישוב, והציע לרונית לערוך את הפרידה ביניהם בדרך של גישור גירושין.
למרות המחיר הכלכלי הכרוך באחזקת שני בתים ומשכנתה גבוהה, רונית לא מיהרה להתחיל תהליך של גישור גירושין. בשלב הראשון בני הזוג הסכימו על זמני השהות של גדי עם הילדים. רונית חשבה שיותר נכון לתת לגדי זמן להתבשל עם "הלבד" שלו. בדרך זו יוכל לקבל החלטה סופית בדבר הגירושין לאחר שיחווה במשך תקופה כיצד נראים חייו בלעדיה ובאופן חלקי ללא הילדים. היא קיוותה שגבי יתעשת ויחזור בסופו של דבר להתגורר איתם בבית החדש, ואם לא, לפחות יהיה לה זמן לעכל את המצב החדש.
כעבור חצי שנה רונית הבינה כי החלטתו של גדי סופית והוא לא יחזור הביתה. עכשיו היא היתה מוכנה להיכנס לתהליך של גישור גירושין.
הגישור בין גדי ורונית התאפיין באיפוק ובכבוד. הם תמיד הגיעו לפגישות ביחד וחזרו יחד. אף פעם לא הרימו קול, גם כשלא הסכימו ביניהם. אף הדמעות זלגו בשקט. הם הרבו לפרגן להורות של כל אחד מהם ולהביע תקווה שההתנהלות העתידית ושיתוף הפעולה ביניהם בקשר לילדים ימשיכו להיות טובים.
גדי היה מוכן לתת לילדים דמי מזונות הוגנים ולאפשר לרונית להישאר בבית עם הילדים עוד מספר שנים. המשכנתה התחלקה בין שניהם באופן שווה. גם זמני השהות נקבעו תוך כדי התחשבות והבנה.
כששאלתי את רונית כיצד הצליחה מהמקום המשברי, הקשה והכואב של "נעזבת" להתנהל בגישור ללא רגשות נקם וללא דרישות מוגזמות, ענתה לי כי אכן בהתחלה היה קשה לה לשחרר את הזוגיות ביניהם, אבל כיוון שהיא מרגישה שגדי מעריך אותה כאדם וזו "רק" האהבה שהסתיימה, שיחררה והשלימה עם הרצון שלו להיפרד.
לא כך מתנהלים אצלי מרבית הגישורים. אמוציות מצד שני הצדדים המתגשרים, אך בעיקר מצד הצד שנגרר לגירושין שלא מרצונו, נוטות לא פעם לצאת בדרך של הרמת קול ובכי. האשמות, התחשבנויות, איומים והתעקשויות, גם הן חלק מהמשא ומתן הרגשי. הרבה פעמים הריב על הכסף, הרכוש או כל מה שקשור בילדים, הוא רק אמצעי להתחשבן עם מערכת היחסים שאפיינה את שנות הזוגיות, ותחושת הקורבן שלעיתים אחד או שני הצדדים חשים בה.
למרות זאת מרבית התהליכים של גישור גירושין מסתיימים בהצלחה. אתם בטח שואלים כיצד זה אפשרי? אני חושבת שזה קורה בעיקר משלוש סיבות: הראשונה, כנראה שלומר לצד השני "כל מה שחושבים עליו" זה משחרר. הרי עד הגישור, לא תמיד היו לבני הזוג הזדמנויות לעשות זאת פנים מול פנים, כשיש עוד מישהו ששומע (המגשרת). השניה, ההבנה שבגישור לא מקבלים בדיוק את מה שרוצים, אלא צריכים להתפשר מפמפמת בהם לאט לאט. ואחרונה, ההבנה שאם הגישור לא יסתיים, האופציות האחרות הרבה יותר גרועות ובעלות מחיר רגשי וכספי גבוה לכל בני המשפחה כולל הילדים.
מאת: אורנה שפטר, עו"ד ועו"ס, מגשרת זוגית ומשפחתית. רחוב היצירה 3 ר"ג, 03-6962453, 050-5794548.
מאמרים נוספים בנושא גישור גירושין אפשר למצוא באתר הבית שלי: os-gishur.co.il/
