השנה החדשה כבר כאן.
החלטתי לכתוב ברכה קצת אחרת לכל אותם 90 אחוז הורים שלא רוצים אותי יחד עם ילדיהם בגן:
קוראים לי בארי הובר, אני בן 4, ילד עם אוטיזם.
מזה שנה שאני יודע – לכתוב ולקרוא את א-ת קדימה ואחור.
אני יודע – לספור עד 170 ( ב169 אבא ואמא מתעייפים אז אני עוצר) גם אותם אני יודע קדימה ואחור.
אני יודע – לשיר כל שיר אחרי פעם אחת שאני שומע אותו.
אני יודע – לגרום ל2 חברים שלי להפסיק לריב ולהתחבק.
אני יודע – להנות מנסיעה של 8 שעות מבלי לשאול – מתי מגיעים?
אני יודע – להתגלגל מצחוק מבלי שתבינו מדוע.
אני יודע – לאהוב ללא כל תנאי.
אני ניכנס לגן וכל חבריי מריעים לי.
אני עומד במפגש הבוקר במרכז וגורם לחבריי לרקוד איתי.
אני יודע לדבר ללא מילים.
אני לא יודע – לדבר בשפה שלכם, אני נעלב כשאתם מפחדים ממני, אני עדין מידיי עד כדי שאני מתכנס לעולמי כשאני מוצף.
אני לא מרביץ ולא מקלל.
ואני לא חולה – והאוטיזם שלי לא מדבק! יש לי 4 אחיות והן לא נידבקו ממני, יש לי אבא שמקדיש את חייו ללוות אותי לכל טיפול, ואמא שמאמינה בי ויודעת שאם ארצה אהיה טייס.
יש לי עולם של צבעים וצלילים וכן הוא עולם מיוחד אך הוא לא פוגע באף אחד! הוא רק מעשיר את כל מי שבא איתי במגע.
אל תפחדו ממני אני רק ילד. ילד כמו כל ילד שאוהב לשחק, לצחוק, להשתשע. ילד מיוחד ושונה כמו הילד שלכם.
שתהיה זו שנה אחרת. ואולי בשנה הקרובה פשוט תאהבו אותי כמו שאני ותכבדו את קיומי.
לא בחרתי להיות ילד עם אוטיזם – אבל אני כאן .
שלכם בארי.
