יש לי יחסים מאוד מורכבים עם המטבח. מצד אחד אני חיה חברתית אוהבת לארח ולהכין מעדנים "אוכל משמח לבב אנוש". אוכל הוא דבק קולינרי שמאחד את כולם סביב השולחן הגדול. גדלתי בבית מרוקאי כך שאוכל תמיד היה ועדיין מככב במרכז העניינים .כל מפגש מלווה בדיון קודם כל על "מה אוכלים?" את ילדותי עברתי בצל אמי הבשלנית, שאי אפשר אפילו לנסות להתחרות בתבשילה. עד היום כשהיא שולחת לי סלטים אני שומרת עליהם מכל משמר ומלקקת את הכלי עד תום .היא גם לא עודדה אותי לקחת חלק במטבח כי זאת הייתה המהות הנשית האימהית שלה. קודם כל לדאוג שנאכל, כי איך נגדל אם לא נאכל.?.
כשבגרתי וקידמתי אג'נדות חברתיות לשוויון מגדרי ,היה חשוב לי להתרחק מהדימוי של הנשים במטבח, שסימלו מבחינתי את המקום המוגדר של "עקרת בית" השואפת לשלמות דרך מספר הסירים המתבשלים ,לצד ניקיון הבית שעומד דום למסדר חברתי .
כשהתחתנתי, בן זוגי הפנים מהר מאוד ,שבמטבח תהיה לנו חלוקה שוויונית וצודקת ובשום פנים זה לא יהיה תחום אחריותי הבלעדי. הוא גם פחד למען האמת "למות מרעב" ולשמחתי הוא כל כך אוהב לבשל ,שלאט לאט הוא אף דחק את רגליי החוצה מהמטבח ,למעט ערמות הכלים שהוא משאיר אחריו, ששם לא ממש הצלחתי לעשות שינוי.
מידי פעם כשהיינו מחליטים לבשל יחד ,זה היה יכול להוביל אותנו למדרגות הרבנות, כי אני אוהבת לבשל כשהכל מסודר ונקי והוא לעומת זאת אוהב לבשל בתוך כאוס מוחלט. שמגרת התבלינים פתוחה וכל פעם מתעופף ממנה קמצוץ לפה קמצוץ לשם והרבה קמצוצים לרצפה לתקרה ולארונות המטבח. הגז נראה כמו אחרי פוגרום ולא רואים את הכיור מרוב כלים .לכן מהר מאוד הבנו שאת המטבח נחלק כמו בצבא, שבוע הוא שבוע אני .כל אחד אחראי שבוע על בישולים וכמעט בא לציון גואל .אך מאחורי הקלעים ניהלנו קרב סכינים כשהילדים היו מחמיאים על התבשיל היינו מנסים לפלח סודות האחד מהשני ,ובלי שנדבר על זה הייתה תחרות סמויה מי יותר טוב. ואני הולכת לתת לכם סקופ הוא זכה..אל תגלו לו. כשהוא נכנס למטבח, גם אם היה מציץ מהמקרר בדל של מלפפון וכמה עלים ירוקים הוא היה מכין מזה ארוחה .אני לעומת זאת הייתי יוצאת לקרב ,מתארגנת מראש על מתכונים ,קונה פרודוקטים ,מתכננת זמנים ורק אז מסתערת על המשימה. והוא היה נאנח ואמר. אוכל עושים באהבה ,או לא עושים בכלל .וכך לאט לאט בלי שירגישו זזתי מהמרחב של המטבח ונתתי לו ברצף עוד שבוע ועוד שבוע ועוד שבוע. וזה היה נפלא.
אז מה השתנה?
לפני כשבועיים ,ביום שישי כשהתיישבנו לאכול כל המשפחה, העזנו לצייץ שלאחרונה הוא לא מספיק משקיע ומחדש מאכלים ודיי ממחזר את עצמו .והוא במעמד חגיגי זה הודיע נחרצות. אני מתפטר !,משבוע הבא המטבח עובר לאחריות של אמא .
לכן ,כשהודיעו לי מדורות שנבחרתי להשתתף בפרויקט פשוט מבשלים בשיתוף סלונה. בהתחלה צחקתי אחר כך התחבטתי בשאלה..אני ? שכל כך מנסה לנער מעלינו הנשים ,את דימוי המטבח המסורתי שהדביקו לנו ,הולכת ל10 מפגשי בישול .ולא רק זה אני גם הולכת להאכיל אתכם בכתבות בנושא שיזניקו אותי לכוהנת של אוכל .מצד שני ,בכלל זאת ,צופר לא קטן להתנתק מכל הכובעים שלי (חברת מועצה, מנהלת תרבות, חברת ועד מנהל בעמותת נשים, חברת דירקטריון במתנ"ס, ועוד..) וללוש בצקים ולערבב טעמים. וגם הגעתם בול בזמן, לתת לי טיפים ,איך לצאת גדולה ויצירתית במינימום השקעה בן זוגי שיחיה ,לא הבין בכלל היכן ההתלבטות הוא היה רץ לזה, סדנת בישול חלום חייו .
5 דברים שאני לוקחת איתי
- להיכנס למטבח ובכל זאת לנער את הדימוי שאנחנו בעלות הבית היחידות שם
- להביא את הגנים המרוקאים שלי- הם בטח יובילו אותי לאליפות
- לשים דגש על ארוחה בציק צק אבל עם התפעלות ארוכת טווח
- להפוך את הקערה על פיה בקרב הסכינים בבית
- והכי חשוב ,אני ממש הולכת ליהנות
